עומדות בניסיון ראשית סיפורת הנשים המודרנית ביידיש

הביתה
מריה לרנר
א

כבר היה מאוחר למדי. דלתות הברזל של בתי אודסה הגדולים ננעלו כבר מזמן. החצרות היו חשוכות זה שעה ארוכה. בחצר שאליה אנחנו מובילים את קוראינו היו מוארים רק שני חלונות. בחדר קטן, שמונחות בו כמה חבילות ושני ארגזים גדולים ארוזים, ישבו על הספה שתי צעירות ושוחחו.

״תגידי, איך עלה פתאום בדעתך הרעיון לנסוע? מה גורם לך להתרחק מכאן?״ שאלה אחת מהן.

״את באמת לא יודעת?״

״נפש חסרת מנוחה!״

״למה את חושבת שזו נפש חסרת מנוחה? למה את לא מעלה בדעתך משהו חיובי יותר? שמוביל אותי הרעיון הלאומי של אהבה לעם? עכשיו אני רגועה יותר, ואני כבר לא רוצה להתקשר לאף אחד. יותר טוב לאהוב רעיון, משאת נפש. עדיף עם שלם מאיש אחד״.

״לכן, אנה, איבדת את אמונך באנשים, כי בעבר האמנת יותר מדי בכולם. את מעמידה כל אחד בדרגה גבוהה יותר ממה שהוא ראוי לה ולכן, לדעתי, הוא נופל עמוק אחר כך. אידיאלים לא מסתובבים על פני האדמה״.

״אבל הם היו צריכים להסתובב אילו היו חיים במחשבותינו״, קטעה אנה את דבריה.

״הם היו צריכים להיות, אבל הם אינם!״ אמרה ארנסטינה.