מבחר מתורגם ראשון של סיפורים שכתבו נשים במפנה המאות ה-19 והעשרים ושהתפרסמו בעיתונות יידיש בת הזמן. עד למלחמת העולם הראשונה התפרסמו על דפי העיתון יותר מתשעים יצירות מפרי עטן: נובלות, מחזות, רומן ומגוון רחב של סיפורים קצרים. מבחר זה של 19 סיפורים מייצג את השפע הרב הזה ואת איכויותיו הייחודיות.
קובץ הסיפורים משמיע מחדש את קולן של סופרות נשכחות, שנעלמו אפילו מעיני המבקרים והחוקרים: מריה לרנר, איזבלה, רחל ברכות, ינטה סרדצקי, סלומה פרל, רחל פייגנברג ואחרות. הסיפורים שכתבו פותחים צוהר לעולמן של הנשים בתקופה של שינויים דרמטיים בחיי היהודים באימפריה הרוסית. הם מתארים את המתחים הבין-דוריים, בעיקר בין הסופרות לאמותיהן, את חיבוטי הנפש האוהבת ואת התנועה המיוסרת בין העיירה לעיר הגדולה, בין השמירה על המסורת לצורך לפרוץ מסגרות.
הביתה
מריה לרנר
א
כבר היה מאוחר למדי. דלתות הברזל של בתי אודסה הגדולים ננעלו כבר מזמן. החצרות היו חשוכות זה שעה ארוכה. בחצר שאליה אנחנו מובילים את קוראינו היו מוארים רק שני חלונות. בחדר קטן, שמונחות בו כמה חבילות ושני ארגזים גדולים ארוזים, ישבו על הספה שתי צעירות ושוחחו.
״תגידי, איך עלה פתאום בדעתך הרעיון לנסוע? מה גורם לך להתרחק מכאן?״ שאלה אחת מהן.
״את באמת לא יודעת?״
״נפש חסרת מנוחה!״
״למה את חושבת שזו נפש חסרת מנוחה? למה את לא מעלה בדעתך משהו חיובי יותר? שמוביל אותי הרעיון הלאומי של אהבה לעם? עכשיו אני רגועה יותר, ואני כבר לא רוצה להתקשר לאף אחד. יותר טוב לאהוב רעיון, משאת נפש. עדיף עם שלם מאיש אחד״.
״לכן, אנה, איבדת את אמונך באנשים, כי בעבר האמנת יותר מדי בכולם. את מעמידה כל אחד בדרגה גבוהה יותר ממה שהוא ראוי לה ולכן, לדעתי, הוא נופל עמוק אחר כך. אידיאלים לא מסתובבים על פני האדמה״.
״אבל הם היו צריכים להסתובב אילו היו חיים במחשבותינו״, קטעה אנה את דבריה.
״הם היו צריכים להיות, אבל הם אינם!״ אמרה ארנסטינה.
