ארכיון הספרות העברית החדשה גנזים, שהוקם בתל אביב ב-1951, נועד להיות מהלך משלים להקמתה של מדינת ישראל, "קיבוץ גלויות של אוצרות הרוח", כפי שסיפר בראיון פרופ' גדעון טיקוצקי, מחבר תִּפרֵי העבריוּת, המתחקה אחר ההיסטוריה של ארכיון גנזים הן בפני עצמה והן כראי להיווצרות הקאנון של הספרות העברית החדשה.
האם ניתן לבנות לספרות בית? סיפור הקמתו של גנזים מגולל את הניסיון להעניק צביון ממסדי לספרות העברית החדשה על רקע הקמת מדינת ישראל – ובהתרסה לנוכח תביעותיה. ככל ראי, הארכיון מציג את המציאות כהווייתה – ובהיפוכה: הקאנון נגלה כך באור חדש, על מחיקותיו, על שִכתוביו ועל הדחקותיו, וחושף את היחסים הסבוכים בין עבריות, יהודיות וישראליות.
הספר מתפרסם בסדרה חפץ, המיועדת לקהל הקוראים הרחב, ועניינה תרבות יהודית ואובדן. הסדרה רואה אור בגרמנית בהוצאת מכון דובנוב שבלייפציג, ובעברית – בשיתוף עם הוצאת מאגנס.
במארס 1949, פחות משנה לאחר הקמת מדינת ישראל ועוד במהלך מלחמת העצמאות, כינס ראש הממשלה דוד בן־גוריון את בכירי היוצרים והאינטלקטואלים העברים, ותיקים וצעירים כאחד, ביניהם מרטין בובר, הוגו ברגמן, נתן אלתרמן, לאה גולדברג, משה שמיר וס' יזהר. היה זה כשבועיים לאחר השבעת הממשלה הראשונה, בשעה שאת הלחימה בגבולות החליף משא ומתן על הסכמי שביתת נשק בין המדינה שזה מקרוב קמה לבין שכנותיה. בקריית הממשלה הצנועה בתל אביב — לשעבר המושבה הטמפלרית שׂרונה — התכנסו כארבעים נוכחים במשרד ראש הממשלה, שהיה לפָנים ביתו של הסוחר האמיד וילהלם אַבֶּרְלֶה (Aberle). בפתח הפגישה אמר בן־גוריון למשתתפים: "נקראתם להתיעץ על דרכי השיתוף של הסופר ואיש הרוח בעיצוב דמות האומה במדינת ישראל. [...] אני מקווה שפגישה זו תהיה רק ההתחלה למגע מתמיד בין אנשי הממשלה, שליחי העם הנבחרים, ובין אזרחי הרפובליקה החופשית של הרוח, הספרות והמדע היהודי".
