בקיצור, תולדות העיצוב

המעצבים הפליאוליתים שעיצבו את כלי הציד הקדומים היו אנשי מקצוע שהעמידו כלים בסיסיים שאיפשרו לאנושות לשרוד ולשגשג בתנאים סביבתיים לא פשוטים, מול קשיים חומריים וטכנולוגיים מרובים. המאמץ, הידע והניסיון הקולקטיביים שעמדו בבסיס ההתפתחות החומרית של המין האנושי בפיתוח כלים כבסיס להתקדמות חברתית ותרבותית, דומים במהותם לאלה העומדים בבסיס העיצוב כיום. כפי שתיאר זאת היסטוריון העיצוב הנרי פֶּטְרוֹסקי בספרו הידוע חפצים שימושיים, אחד המקרים הראשונים של עיצוב חפצים בהיסטוריה האנושית הוא השימוש מן המוכן (ready-made) בקליפת אגוז קוקוס בתור קערה. מבחינה היסטורית, המעשה העיצובי תמיד התבסס על תיווך בין דרישות ורצונות המשתמש לבין יכולות הייצור והעיצוב של התקופה. מערכת היחסים הפשוטה הזאת השתנתה בעידן התעשייתי עם המעבר לעיצוב בייצור המוני, שאז הפך המעצב לכלי מרכזי להגברת הייצור תוך ניבוי טרנדים ואופנות חומריות וחזותיות והבנה של יכולות הטכנולוגיה והייצור בכל תקופה. המעצב החדש הפך לחלק משמעותי ובלתי נפרד מתהליך התכנון, הייצור והשיווק של המוצר, כמו גם מתהליך הגילום החומרי של ערכים תרבותיים תלויי הקשר.