"נדיר (אם בכלל) שספר ביכורים מקבל את שער המוסף, אבל כשמגיע מגיע", כתב אלעד זרט, עורך מוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות עם צאת שמרי נפשך. "הכתיבה והסיפור הכריעו: אחרי שנים של בלבול, גלגולי חיים ומוזיקה באנגלית – קמה ורדי טהרלב יושבת לכתוב ומרגישה בבית".
בתום שבעה חודשי שתיקה לאחר שאביה מת, גיבורת הרומן, תמר, בורחת מביתה במצפה בגליל בלי להביט לאחור. פגישה מקרית עם הוִלי, נערה בת 15 דוברת אנגלית שמחפשת את עקבות אביה בקיבוץ שכן, קושרת אותן זו לזו, והחברות המתפתחת בין השתיים תשנה את חייהן.
זו חברות בין ניגודים עזים – הולי הסוערת, הלא צפויה, ותמר, המתבוננת בה מן הצד, מהוססת ומכונסת בעולמה הפנימי – שמועדת לטלטלות. קשה לדעת אם הקשר הזה יעמוד בהן. שמרי נפשך הוא סיפורן של השתיים בתהפוכות שהן עוברות עם אחרים ועם עצמן; מצד אחד דרמה גדולה, חובקת ארצות וגורלות, ומצד אחר סיפור נעורים עדין וחמקמק על קורותיהן בשנה האחת הזאת, שלא היו כמוה קודם לכן ולא יהיו כמוה אחריה.
יש רגעים שבהם אני חושבת שאראה אותה שוב. עשרים שנה אחרי אותו יום, כשכבר אין שום אפשרות שזה יקרה, אני עדיין הולכת ברחובות העיר וחושבת שהנה, מעבר לעיקול הקרוב; אם רק אלך מעט יותר מהר; אם אתעכב עוד רגע. זה לא קורה, כמובן.
השנים עוברות מהר. אני מדברת עליה מעט, נצמדת לעובדות היבשות: המקומות, התאריכים. אני לא פוגשת שום אדם שהכיר אותה, ולרגעים כל העניין נדמה כחלום ילדות, סיפור משעשע שטוויתי כדי להצליח להמשיך לחיות, למשות את עצמי מן הבור. בזמנים אחרים נראה שזהו הדבר היחיד שהתרחש אי־פעם; כאילו דבר לא קרה מאז אותו יום אחרון, וכבר עשרים שנה הוא נמשך, מתאמץ להגיע לסופו ולא מצליח.
