נעדרים קרים

"למה לא מנגבים ידיים בבית קברות?" היא שמעה את הקול המוכר. "כי אין מגבות", ענתה אוטומטית וגילתה את הרב רענן נוטל ידיים בברז לידה. הוא חייך דרך הזקן האפור, ומיד הרצין בגלל המעמד. "לא באמת מצחיק, הה?" "אני מכירה את זה. אבא שלי מספר את זה בכל אזכרה של המשפחה". "את הכרת אותם או שאת פה בתפקיד? אסון כזה..." "גם וגם", השיבה וכעסה על עצמה שמביך אותה לדבר עם ראש האולפנה במכנסיים, כעסה גם עליו, בגלל מה שלמדה בחקירה. "איך נהיית לנו שוטרת?" הוא שאל. "בגללך, האמת", היא ענתה לפני שהספיקה לחשוב. "בגללי?" "'בחורה דתייה אין לה מקום בצה"ל, או שהיא תפסיק להיות דתייה או שצה"ל יפסיק להיות צה"ל'". "בעל פה את זוכרת?" "הייתי תלמידה טובה". "טובה מאוד". "אבל". "טוב אי אפשר להצליח עם כולן, לא שחס וחלילה לא הצלחנו איתך. את מאוד מוצלחת, אבל בנושא הזה... את תמיד היה לך קצת אנטי, הרבה עקיצות עקצת אותי, על מעמד האישה וכולי. אבל מכל מלמדיי השכלתי. איך דווקא למשטרה הגעת בסוף?"