"ספר משובח בזכות כתיבה צלולה ושרטוט חד, חריף ורך, של אישה מכאן וגבר מכאן. שתי נובלות מושלמות. קנו לכם מתנה, וכן, תישאר גם צלקת", כתבה עינת עינהר על מתנה וצלקת מאת אודי נוימן, שממקם את גיבוריו בפער שבין כוונה יפה, נאצלת, ובין מציאות חייהם הרחוקה ממנה.
גיבורת הנובלה הראשונה היא מיכאלה, שחיתה שנים לבד (כל ניסיונותיה להרות לא צלחו ואין לה ילדים), ובראשה צץ רעיון שאולי יגאל אותה משיממון חייה. כל מי שהכיר אותה מופתע מהחלטתה לתרום פתאום כליה לבחור צעיר, אבל היא נחושה בדעתה לעשות זאת. אט־אט היא נקשרת לנער מתבגר, נגן קונטרבס, שתרמה לו איבר מגופה, ואיש אינו משער כיצד יסתיים הקשר הזה.
גיבור הנובלה השנייה הוא רענן, עורך דין צעיר שמתנדב בהוספיס ויוצר שם קשר מיוחד עם קשישה כריזמטית, שחוגגת את חתונת הזהב שלה, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. כאשר היא מבקשת ממנו בקשה אחרונה, נלווה אליה רענן לנסיעה אל קיבוץ רחוק שמעולם לא היה בו. הוא אינו מעלה על דעתו שמה שיתגלה שם על נישואיה יהפוך את תמונת עולמו.
״ועכשיו, תציירי לי את עצמך.״
הדף הלבן היה מונח על השולחן, שבקצהו האחד ישבה היא ובאחר דליה. היא ניסתה להיזכר מתי ציירה בפעם האחרונה, וכל שהעלתה בזיכרונה היה חופש גדול אחד לפני ארבעים שנה בערך, אז הגיעה לביתה של שולמית חברתה והתגאתה לפניה בטושים החדשים שאימה קנתה לה. מה ציירה אז? אולי פרחים — למשל את החרציות הצהובות שצמחו במגרש הריק שמול הבית, ואולי את הילד של השכנים החדשים. איך קראו לו? היא כבר לא זוכרת, אבל קיץ שלם הייתה מאוהבת בו.
