הרומן השלישי שכתב פול אוסטר, שראה אור לראשונה בעברית בשנת 1994 ומתפרסם כעת בשינויים קלים.
אובדנם של אימו ודודו, הקרובים היחידים שהכיר מעודו, הופך את מרקו סטנלי פוג, מספרו וגיבורו של ארמון הירח, לאחת הדמויות הבודדות והמנותקות ביותר בספרות העולם. רק לאחר שכמעט יאבד גם את עצמו, יחזיר לו המקרה העיוור את הזיקה אל מוצאו ואל העולם.
עלילת הרומן מוליכה אותנו מרחובות מנהטן אל הגרנד קניון והמערב הפרוע, ופורשת את תולדותיהם של שלושה דורות. ובדומה לרומנים קודמים של אוסטר, גם כאן מעסיקים אותו נושאים של זהות עצמית, קשר בין־דורי וכוחו המסמל של המקרה.
זה היה בקיץ שבו דרכה לראשונה רגל אדם על הירח. הייתי אז צעיר מאוד, אבל לא האמנתי שיהיה אי-פעם עתיד. רציתי לחיות בסכנה, לדחוק את עצמי עד קצה גבול היכולת, לראות מה יקרה לי כשאגיע לשם. בדיעבד, כמעט לא הצלחתי להגיע. אט-אט ראיתי את כספי הולך ואוזל; איבדתי את דירתי; מצאתי את עצמי חי ברחובות. אלמלא נערה ושמה קיטי ווּ, קרוב לוודאי שהייתי מת מרעב.
