בשנת 2007 יצא לאור בנות הדרקון מאת מרית בן ישראל בהוצאת הקיבוץ המאוחד בעריכת דנה אולמרט, וזכה לקונצנזוס של שבחים יוצאי דופן. זה היה ספר ראשון בטרילוגיה, שכתיבתה הושלמה רק ב-2021, והיא יוצאת לאור בשלמותה ב-2022 בהוצאת עם עובד בעריכת תמר הוכשטטר.
בנות הדרקון "רק נראה כמו ספר לילדים, למעשה מדובר בתמהיל של ספר אימה גותי, סיפור פנטזיה ורומן יתמות שקשה להניחו מהיד: הוא שוצף וגועש, מפתה ומעורר מחשבה", כתב על הספר המבקר עמרי הרצוג. "בן ישראל היא סופרת ששולטת באופן מוחלט במהלכי העלילה, ורמת הדמיון והכישרון שאפשרו לה להגות אותם היא מעוררת השתאות".
על הטרילוגיה:
כששולחים אותך לדרקון את צריכה קודם כל להרוג אותו, לפני שהוא יהרוג אותך. ונניח שהצלחת כנגד כל הסיכויים, עכשיו מגיע החלק הקשה באמת: לחזור לחֶברה ששלחה אותך אל מותך, להשתחרר מתפקיד הקורבן, להשיג שליטה בגורלך, מקום משלך בעולם. זהו סיפור פנטסטי כביכול ובעצם ריאליסטי עד העצם, על ילדות שמסרבות להרפות את אחיזתן מעולם שמתעקש לנער אותן מעליו.
על כל הילדות:
מרתה מאושרת כמו שלא הייתה זמן רב, היא מוזמנת כאורחת הכבוד לחג הדרקון הראשון ללא דרקון. סוף־סוף יכירו בגבורתה. אפילו הצל הרודף אחריה לא יעיב על הרגע הזה. אך עיר האושר השתנתה, בית הכלא כורע תחת החשדנות והפחד, ומן המדורים התחתונים של ספינת השוטים עולה צחנה מסוג חדש, מזימות אפלות נרקמות שם. גם נועה חזרה לעיר האושר, והיא לכודה בחושך משלה. כוחות חזקים יקרעו את הילדות זו מזו, אך הן ישובו ויתאחדו בסיום שבו תגיע הטרילוגיה לשיאה.
בארבעה עשר באוגוסט, שנת שלוש מאות לדרקון, בשעת בוקר מוקדמת, הגיע שוטה גבוה ושמן לכיכר העיר ונעמד בכניסה לאחד הבתים. מן המבוי האפלולי המוגבה בכמה מדרגות הוא השקיף על האנשים שהתקבצו בכיכר. הפעמונים צלצלו מעלות השחר אבל גם לוּ דממו, היו האנשים מוצאים את דרכם לרחבה. זה היה חזק מהם; במשך מאות בשנים נהגו להתכנס בארבעה עשר באוגוסט לשמוע את דרישותיו של הדרקון. ואף שמת וכבר לא דרש שום דבר, הם עדיין נהרו לכיכר.