"ביום שבו הופיע לראשונה עידן דואניס בכיתה ט' 4 בבית הספר על שם אלכסנדר ריטמן התבטלה הקללה שהוטלה על חיי, אלא שאז עדיין לא ידעתי את זה" - כך נפתח רומן הנעורים שכתבה אסנת פ' לב, ובמרכזו דמותה של זוהר, שהיתה תלמידה בלתי נראית, בתחתית שרשרת המזון הכיתתית, שאפילו המורים התקשו לזכור את שמה.
זוהר נהגה לתצפת על העולם ולנתח את כולם במחברת היצירות הלא גמורות שלה, ולא דמיינה שסרטון תמים שהכינה לכבוד יום הולדתה של סבתהּ יחצה את סף חצי מיליון הצפיות, יהפוך אותה למפורסמת, ויאלץ אותה לצאת למסע מסכן חיים כדי לפתור תעלומה בת 55 שנה על אודות מלכה נעלמת, קללה מסתורית והרבה מאוד כסף.
התעלומה הבלשית היא לא היחידה שזוהר צריכה להתמודד איתה, גם עידן, התלמיד החדש והנחשק, מעלה בליבה ספקות. למה הוא מתעקש להצטרף אליה, לפגוש שדים מהעבר ולהתעמת עם טיפוסים מפוקפקים? האם ייתכן שהוא מעוניין בה, או שגם לו יש מניעים נסתרים?
ביום שבו הופיע לראשונה עידן דואניס בכיתה ט' 4 בבית הספר על שם אלכסנדר ריטמן התבטלה הקללה שהוטלה על חיי, אלא שאז עדיין לא ידעתי את זה.
הייתי תלמידה חסרת שם בכיתה שלכל אחד בה היה כינוי, ובשלב כה מתקדם של הלימודים בחטיבת הביניים לא האמנתי שעדיין יש סיכוי שמישהו עתיד לגלות את קיומי שם, אבל אז נעמי, רכזת השכבה, הצביעה מכולם דווקא עליי.
"ליהי, נכון?" היא כיווצה את מצחה כשניסתה להיזכר ומיד החזירה את מבטה לתלמיד החדש, "בבקשה, עידן, שב שם", כעת הצביעה על המושב לצידי, היחיד בכיתה שהיה פנוי. לא טרחתי לתקן אותה כמובן. מישהו פה בכלל יודע איך קוראים לי? אני הרי לא באמת קיימת.