מפסגת יצירתו של וילם פרדריק הרמנס, אחד מסופריה הגדולים של הולנד - תרגום לרומן מכונן על מלחמת העולם השנייה, המעלה שאלות על זהויות וכפילים, על אידיאליזם ואופורטוניזם, על כוונות טובות ועל אשמה, ובראש ובראשונה על הידיעה ומושג האמת.
בספר - הנקרא הן כעלילה בלשית מותחת, הן כסיפור פסיכולוגי, והן כרומן פילוסופי, ומתרחש בימים הראשונים של הכיבוש הנאצי בהולנד - מגיע לפתע לחנות הטבק של אוֹסֵואָוּט קצין ששמו דוֹרבֶּק. האיש דומה דמיון מפליא לאוֹסֵואָוּט, רק שערו כהה ומראהו נועז. דורבק מגייס את אוֹסֵואָוּט לשלל משימות מסוּכָּנות נגד הגרמנים: פיתוח תמונות ומסירתן, הסתרת סוכנים בריטים ואפילו רצח משתפי פעולה עם הנאצים.
מיהו דורבק זה ומנין הופיע, וכיצד קורה שאחרי המלחמה מואשם אוֹסֵואָוּט דווקא בבגידה במולדת? האם יעלה בידו של אוֹסֵואָוּט להוכיח שהיה בצד הנכון - או שמא זיכרונו מתעתע? חדר החושך של דמוקלס הוא יצירת מופת המאתגרת את המחשבה ואת תפיסות המוסר גם כיום, לא פחות מאשר בעת פרסומה לראשונה, בשנת 1958.
... ימים רבים נסחף לכל עבר על גבי הרפסודה בלי לשתות כלל. כמעט מת מצמא, הרי מי האוקיינוס מלוחים. הוא שנא את המים שלא היה יכול לשתות. אך כשפגע ברק ברפסודה והיא התלקחה, הוא שאב במו ידיו את המים השנואים וניסה לכבות בהם את האש!
המורה היה הראשון שפרץ בצחוק. לבסוף צחקה גם הכיתה.
ואז נשמע הצלצול. הילדים קמו מן הספסלים. הנרי אוֹסֵוָאוּט היה נמוך בחצי ראש משאר הבנים בכיתתו. הם פסעו במסדרון בטור עורפי, ובדלת הבניין פתחו בריצה.
בעודו מהרהר בסיפור שסיפר המורה, התקרבה חשמלית כחולה והפרידה את אוֹסֵוָאוּט מן האחרים. הוא לא התאמץ להדביק אותם גם אחרי שעברה. מבטו השתהה על השלט "העקיפה אסורה" שראה מדי יום בצאתו מבית הספר. השלט ניצב בכניסה לרחוב הראשי הצר של פוֹרסכוֹטֶן. כל כך צר היה הרחוב, שמסילות החשמלית נצמדו ועלו בו זו על זו. לעולם לא יוכלו שתי חשמליות לחלוף זו על פני זו במרכז הכפר.
