"גלי מיר-תיבון מפרקת את התמונה ההרואית הידועה של מלחמת השחרור למרכיביה האנושיים, מפליאה לכתוב אהבה ומלחמה, לארוג זיכרון וחלום", כתב מאיר שלו על הדס בקצה הלילה - רומן שמבוסס על סיפור אמיתי, בין השאר על הדסה למפל שהגיעה לארץ בגיל 14 בעליית "ילדי טהרן" והיתה הקשרית היחידה שהשתתפה בקרב לטרון במלחמת השחרור.
שעת לילה בעיצומו של קרב לטרון. נערה אחת מסתתרת בזחל"מ פגוע, אחרי שכל חבריה לצוות נהרגו. חיילי הלגיון מתקרבים מרגע לרגע. שני עמים נלחמים על הארץ, ובאותו זמן ממש נאבקים שני בחורים על ליבה של הנערה. האחד פלמ"חניק, בן קיבוץ שאמור לשאת על כתפיו את כל ציפיות ההתיישבות העובדת; האחר בן יחיד שביקש לחמוק מן העימות הצבאי ונקלע לתוכו. בתווך נמצאת הדס, שנמלטה מאימי השואה בפולין. האם יגיע אחד מן השניים לחלץ אותה? תצלום העטיפה, שעיצבה נורית וינד קידרון, לקוח מארכיון מוזיאון בית הפלמ"ח וצולמה בו רעות שחורי-קרייזמן, לוחמת הגדוד התשיעי של חטיבת הנגב.
מכשיר הקשר פעל כל הלילה, ממלא את חלל הזחל"ם ברעש מתמיד, אבל כבר שעתיים, מאז ניתנה פקודת הנסיגה, אף אחד לא ענה לקריאות שלה. הדסה סובבה את הכפתור והגבירה את עוצמת הקול ככל האפשר, אחר כך ניסתה לנתק את הכבל ושוב לחברו כפי שלימדו אותה בקורס האלחוטנים, ועדיין לא נשמע קול אנושי מעבר לקו. היא חבטה בכף יד פתוחה על שפופרת המיקרופון ואחר כך שוב על המשדר, שבה וחבטה בחוזקה בגוף המכשיר, אבל רק שריקות וחריקות נשמעו ואחריהן רעש הרקע הקבוע, כמו של מכונה בבית החרושת. טוב שהמכשיר לא דמם. יש סיכוי שמישהו ישמע. עוד מעט תגיע התגבורת של גדוד הרגלים.
