"הקול המקורי, המוחשי, והזוהר ביותר בפרוזה הרוסית העכשווית", כתב יוסף ברודסקי על כתיבתה של הסופרת והפובלציסטית החשובה, נצר למשפחת אצולה ספרותית, טטיאנה טולסטיה, שמבחר מקיף ראשון בעברית מיצירתה - סיפורים בז'אנרים שונים לצד קטעי זיכרונות ומסות קצרות - נכלל בעלמה בפריחה וסיפורים אחרים.
סיפוריה העזים והרבגוניים של טולסטיה, הנחשבת לאחת הסופרות הבולטות של "דור הפרסטרויקה", מתאפיינים באירוניה מושחזת ובווירטואוזיות מילולית, לצד עיסוק כמעט מיסטי בזיכרון, בחלוף הזמן, בחרטות ובטעויות, בתקוות שווא, באכזבות, בהתבגרות ובחייו של היחיד לנוכח תהפוכות ההיסטוריה. בכתיבה סוחפת ומלאת הומור, הומור טולסטיה מזקקת מתוך היום־יום הרוסי רגעים של התגלות נשגבת וחושפת בתוכו את היסוד הנסתר והפלאי.
בין גגותיה של סנקט פטרבורג, מתחת לטפטים של בית הקיט הישן, בתוך אלבום התמונות, נחשפת בפני הקוראים רוסיה האחרת, זו שחמקה מידיהם של קַצבי המאה העשרים. רוסיה המרושתת במילותיהם של פושקין, גוגול, דוסטויבסקי וטולסטוי, הארץ שבה "שד מפסיע, בת מים נחה על גדה".
