אנחנו, חסרי המולדת

אנחנו, חסרי המולדת
כְּשֶׁהַיָּם הַתִּיכוֹן מִצְטַמְצֵם
                                לְִמָּלה קַצְרָצָרה בִעְבִרית,
וּמֵחֹסֶר תְּנוּעָה, הַמֶּרְחָב
                                מְִתַּגְלֵּגל לִתְנוּחָה עֻבׇּרִית,
וְכָל אֶרֶץ זָרָה אִבְּדָה אֶת הַנּוֹף
                                וְהָפְכָה לְשָׂפָה טְהוֹרָה -
פְּעָלִים וּשְׁמוֹת עֶצֶם
                                וּזְמַן שֶׁהוּמַר לְשִׁירָה -
זֶה הַזְּמַן שֶׁבּוֹ אֵין מַה לִּרְאוֹת,
                                הַפְּסָלִים, הֶהָרִים, הָאוֹרוֹת
יְחַכּוּ לָךְ לַשָּׁוְא בְּעָרִים
                               אֲחֵרוֹת, וְִתְשׂרֹט
אֶת עוֹרֵךְ רַק מִלָּה בִּמְקוֹמוֹ
                                שֶׁלאֵיזֶה וֶרֶד רָחֹוק,
וְצָרִיךְ לְאַפְסֵן אֶת כָּל הַמַּפּוֹת
                                עִם כִּתּוּב מְיֹאָשׁ: "לֹא לִמְחֹק!"
הַשָּׂפוֹת מִתְיַתְּמוֹת מֵאַרְצָן, מְאַבְּדוֹת
                                אֶת הָאַרמיי וְגַם אֶת הַפלאָט
וְהוֹפְכוֹת מֵחָדָשׁ לְנִיבִים,
                                כְָּך כֻּלָּן תְהֶייָנה שָׁווֹתת.
וַאֲנַחְנוּ, חַסְרֵי הַמּוֹלֶדֶת,
                                שׁוּב נָמִיר אֲדָמָה בְּמִלָּה,
גַּעֲגוּעַ, קְלָלָה, עֲלִילָה לֹא צְלוּלָה,
                                                                גְּאֻלָּה.

***

בָּאָבִיב הַזֶּה קַפְּלַן תָּמִיד נִרְאֶה כְּמוֹ
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם
וְהָאַסְפַלְט הַיָּבֵשׁ חֲלַקְלַק כְּמוֹ
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם
וְשֶׁלֶט הַנֵּיאוֹן בּוֹהֵק כְּמוֹ קֶשֶׁת
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם
וְהַמִּגְדָּלִים סָבִיב מִתְרוֹמְמִים כְּמוֹ פִּטְרִיּוֹת־עֲנָק
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם
וְאִם יוֹרֵד גֶּשֶׁם, הוּא נִרְאֶה כְּמוֹ
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם
אֲנַחְנוּ נִרְטָבִים וְְאֵינֵנוּ רְטֻבִּים, כִּי זֶה הַגֶּשֶׁם
            אַחֲרֵי גֶּשֶׁם