בטיימינג שאין רלוונטי ממנו, רגע לפני בחירות 2019, גרסה מחודשת של חוות החיות - אליגוריה מבריקה וסטירה נוקבת על משטרים טוטליטריים ועל מעמדו של היחיד, זכויותיו ויחסיו החברתיים בתוכם.
מהדורה מעודכנת בתרגומו המופתי של אברהם יבין ועם אחרית דבר מאת פרופ' אלי שאלתיאל.
"זו ההיסטוריה של מהפכה שסטתה מדרכה והתירוצים המצוינים שניתנו על כל צעד ושעל לסילופה ועיוותה של התורה המקורית", כך תיאר ג'ורג' אורוול את חוות החיות בדש הספר כשיצא לאור ב־1945. שניים לאחר קריסתה של ברית המועצות וסיומה של המלחמה הקרה, קריאה חוזרת בחוות החיות שבה ומאירה את הגוונים ובני הגוונים של משל פוליטי נפלא זה.
האדון ג'ונס מחוות האחוזה נעל את הלולים ללילה, אבל היה שיכור מכדי לזכור לסגור את האשנבים. ואז, כשחוג האור שמטיל פנסו מרקד מצד אל צד, התנודד ועבר את החצר, השיל את מגפיו ליד הדלת האחורית, מזג לו כוס אחרונה של בירה מן החבית שבקיטון האחורי ועלה על מיטתו, שהגברת ג'ונס כבר נחרה שם.
ברגע שכבה האור בחדר השינה ניעורו תנועה ורפרוף בכל מבני החווה. במשך היום נפוצה השמועה שמייג'ור הזקן, חזיר זכר עטור פרסים מסוג מידְל וַייט, חלם בלילה הקודם חלום מוזר ומבקש לספרו לשאר בעלי החיים. הוסכם שכולם יתאספו באסם הגדול ברגע שיתפנה משם האדון ג'ונס. מייג'ור הזקן (כך נקרא תמיד, אף כי השם שהוצג בו בתערוכה היה "פאר וילינגדון") היה מכובד בחווה כל כך עד שכולם היו מוכנים ומזומנים להפסיד שעת שינה כדי לשמוע מה בפיו.
