אם עטיפת הספר מזכירה לכם/ן את עטיפת המשת"פ (עם עובד 2018), זה לא במקרה. ריקוד של לבנים הוא ספר הביכורים של פול בייטי, וכבר בו הוא שוזר יחד היסטוריה ובדיון בסאטירה נושכת ושנונה המצליפה בחברה האמריקאית ומביאה את ההתנגדות השחורה עד אבסורד.
גיבור הסיפור, שהיה לאחד הטקסטים המשפיעים ביותר על הדור השחור הצעיר בארצות הברית, הוא גונאר קאופמן - נער אפרו־אמריקאי שעובר עם משפחתו מסנטה מוניקה הרב־תרבותית לשכונה מחוספסת במערב לוס אנג׳לס. הוא אינו דובר את שפת הגטו ומעדיף לקרוא קלסיקות, לכתוב שירים ולרסס אותם על קירות השכונה. סביבו מאבקי כנופיות שפוגעים גם בו, עד שנמצאים לו חבר או שניים, וחייו משתנים לגמרי.
מתברר שכוחו לא רק בשירה אלא גם בקליעה לסל, ובזכות כישוריו מחזרות אחריו הטובות שבאוניברסיטאות. כשספר שיריו הראשון רואה אור כבר צמאים המונים למוצא פיו. עד מהרה הוא מוכתר למשורר השכונות ונהיה מושיע התרבות האפרו־אמריקאית כולה.
– פשוט תעמיד פנים שאתה לא רואה צבעים. אל תגיד דברים כמו "אנשים שחורים הם פושעים, אלימים וחרמנים מלידה".
– אבל אני שחור.
– אה, לא שמתי לב.
