מוֹמוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְנוּ אֶת הַקּוֹסֵם מַכְרִיז:
"וְתֵכֶף אַחֲרַי תּוֹפִיעַ הַקּוֹסֶמֶת הַגְּדוֹלָה!"
הַקּוֹסֶמֶת פָּתְחָה אֶת הַתֵּבָה הַכְּחֻלָּה וּמוֹמוֹ מִיָּד שָׁלַח רֶגֶל.
"רֶגַע", אָמְרָה וְחִיְּכָה אֵלָיו וְלַקָּהָל.
"לִפְנֵי שֶׁתִּכָּנֵס, אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַזְהִיר אוֹתְךָ,
תֵּדַע שֶׁיֵּשׁ סִכּוּי שֶׁתֵּעָלֵם וְדַי!"
מוֹמוֹ לֹא חִכָּה וְקָפַץ פְּנִימָה,
נוֹפֵף בְּיָדָיו לְכָל עֵבֶר, הִתְיַשֵּׁב,
נִשְׁעַן לְאָחוֹר וְנֶעֱלַם.
הקסם היפה בעולם (או לאן מומו נעלם) הוא הספר הראשון לילדים של איתן דרור-פריאר, חתן פרס ספיר לספר ביכורים על ספרו האצבעות על הגבעה ומחבר ומי גר במגדל. את הספר איירה בוגרת בצלאל, אסיה איזנשטיין.
התעוררתי מאבן קטנה שפגעה בי. 'קובי, קובי, קום!' שמעתי מישהו לוחש... 'שעה אני קורא לך'. קמתי בקפיצה. אחזתי במכנסי הפיג'מה שנופלים ממני כל הזמן וניגשתי לחלון. השיער של מומו כיסה את רוב פניו. רק חיוך ענקי היה מרוח עליהם מצד לצד. 'מה קרה? מה אתה עושה פה?... לאן עכשיו באמצע הלילה'. 'לכלובים. כולם בקרקס ישנים עכשיו. בוא, אני רוצה לראות שוב את הקופים'. 'אבל אסור לי לצאת מהבית'. 'נו, קפוץ מהחלון, אף אחד לא ידע'. 'ואם אמא או אבא שלי ייכנסו לחדר?' 'הם ישנים. בוא כבר, נודניק. די עם התירוצים'... הלכנו בשביל העפר לאור הירח. שקט גמור שרר בכפר, רק קולות בעלי החיים נשמעו לפעמים.