שלוש נובלות המתלכדות לרומן בשלושה חלקים בספרה השביעי של הסופרת, העורכת, כלת פרס ברנר לספרות נגה אלבלך, מחברת האיש הזקן: פרידה, אסתר ועדינה, סילנד וספרים נוספים.
שלוש נשים – המנסות ליצור אי של חירות, עצמאות מחשבתית ונדיבות אנושית בלב המציאות הישראלית – עומדות במרכז עדן: רוני היא עובדת במשרד ממשלתי, שחיפושיה אחר זוגיות ותהיותיה המקצועיות מעוררים בה צורך לצותת לשיחות של עוברי אורח ולצאת לטיול חסר מטרה, שבסופו היא מזמינה לביתה דייר מפתיע; דנה היא צעירה המחליטה לפתוח בית קפה שכונתי ללא כל ניסיון ומגייסת כשותף חובב מוזיקה גמלוני שפגשה באקראי; נועה, אישה המתגוררת לבדה, נעלמת פתאום, וכאשר בני משפחתה מנסים להתחקות על עקבותיה, הם מאירים את דמותה מזוויות חדשות.
עדן הוא סיפור על יחסים נרקמים ונפרמים, סיפור שבו המושג "בית" נבנה ומתפרק שוב ושוב. רוני דנה ונועה, כל אחת בדרכה, מביאות את עצמן ואת הסובבים אותן לבחון מושגים כמו אחריות, חברוּת, החמצה ותקווה.
פתיחת הנובלה הכוננית הירוקה:
את הכוננית הירוקה בנתה בזמנו בגלל הנגר. הוא בא אליה הביתה והציע כמה דברים, ואחר כך בא שוב. מספר הביקורים שעשה בביתה היה ללא ספק גדול מדי בשביל כוננית אחת. זה קרה משום שהיא התלבטה לגבי הצבע. לא מעט מאפי קינמון וכוסות קפה הוגשו עד שהתקבלה ההחלטה הסופית – ירוק נוטה לטורקיז. אבל לא צבע הכוננית עניין אותה, אלא הנגר. הוא בא בבגדי עבודה והיה נחמד מאוד. מלבד הכוננית הוא הציע לבנות לה גם ארון בגדים כמו שצריך (כך אמר), במקום זה הקיים, והיא שקלה לשקול זאת ברצינות, עד שלבסוף הבינה שאין בזה שום היגיון, לשפוך כל כך הרבה כסף רק משום שהיא לא מצליחה להסיט את נושאי השיחה בפגישות עם הנגר מענייני ארונות לנושאים אישיים.
