"הספר מספר את הסיפור שלנו – של נתי ושלי – מאז שהתאהבנו בינואר 1984 ועד שנולדה דריה, בתנו הבכורה, ב-1991", כתב המשורר, העורך ומבקר הספרות אלי הירש על ספרו משהו מעבר לאושר, יצירה יוצאת דופן על התהוותה של אהבה – 108 שירים, המגוללים את קורותיהם של אישה ואיש היוצאים למסע ממושך, רצוף מבחנים והרפתקאות, כמיהה והתמסרות, קושי ואפלה, אל האושר ומעבר לו.
לפנינו מחזור שירי אהבה – או ממואר או שיר עלילה – שנפתח כאשר רינת ואלי, צמד גיבוריו, נפגשים ומתאהבים, ומוביל דרך חתונה ומשבר, אֵבֶל ופרידה והתבגרות בשניים, אל אחד מרגעי השיא של חייהם המשותפים: הולדת בתם הבכורה. לצד כל אלה, אפשר לראות בספר שיר אהבה לתל אביב – העיר שבה אהבתם מצאה לעצמה בית.
על העטיפה: אלי ונתי מתוך סדרת צילומים של ברקת בן יעקב ,1987
משהו מעבר לאושר
הַקְּרָב הַהוּא נִגְמַר בְּנִצְחוֹנָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה, בַּחֲתֻנָּה, וְהַחֲתֻנָּה
הַהִיא נֶחְגֶּגֶת עַד הַיּוֹם וְתֵחָגֵג לָעַד (כָּל עוֹד יִהְיֶה דָּבָר כָּזֶה,
לָעַד), אֲבָל הַמַּעֲרָכָה הָיְתָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מְמֻשֶּׁכֶת. הַצֵּל שֶׁלִּי
הִתְעַקֵּשׁ לְהָטִיל עַל אַהֲבָתֵנוּ צֵל עִקֵּשׁ וְאָרֹךְ בִּמְיֻחָד. שָׁנִים
חָלְפוּ עַד שֶׁהִשְׁלַמְתִּי עִם מָה שֶׁנִּגְזַר עָלַי: לֶאֱהֹב וְלִהְיוֹת נֶאֱהָב.
נָפַל עָלַי פַּחַד שֶׁאֶלָּכֵד בַּתָּוֶךְ הַצַּר בֵּינִי לְבֵינֵךְ. שֶׁאֶבָּלַע בְּתוֹכֵךְ.
שֶׁאֶשְׁקַע אֶל תּוֹךְ חַיַּיִךְ, חִיּוּכֵךְ, בְּשָׂרֵךְ, אוֹרֵךְ, אַהֲבָתֵךְ, וְאֵעָלֵם
שָׁם. אֵעָלֵם בָּךְ. וְלֹא יָדַעְתִּי אָז שֶׁהַהִלָּכְדוּת הַזֹּאת, הַהִבָּלְעוּת
הַזֹּאת, הַשְּׁקִיעָה הַזֹּאת עַצְמָהּ הִיא אֹשֶׁר. אוֹ בְּעֶצֶם מַשֶּׁהוּ מֵעֵבֶר
לָאֹשֶׁר. כִּי הָאֹשֶׁר מוּצָף כֻּלּוֹ בִּנְהָרָה אֱלֹהִית, מֵרֹאשׁ וְעַד זָנָב,
וּמָה שֶׁבֵּינֵינוּ מָלֵא אֲפֵלָה. וְצַעַר. וְחַיִּים. וּבָשָׂר. מָלֵא בַּבָּשָׂר שֶׁלִּי
וּבַבָּשָׂר שֶׁלָּךְ. בִּשְׁנֵי גּוּפִים שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת שְׁנֵי שְׁמָשׁוֹת שְׁנֵי יְרֵחִים
שֶׁהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. לֹא יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַהֲבָתֵנוּ פִּלְאִית יוֹתֵר מִכָּל
הָאֲהָבוֹת כֻּלָּן. וְלָכֵן נֶחְמַצְתִּי מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ. וְהִתְמַרְמַרְתִּי
מִלְּגֵו וּמִלְּבַר. וּבָעַטְתִּי בָּנוּ. בְּעִקָּר בְּתוֹכִי-הַנִּפְרָד-כִּבְיָכוֹל אֲבָל
גַּם בְּתוֹכֵךְ, כִּי תּוֹכֵנוּ הָיָה מְשֻׁתָּף. שָׁנִים זֶה נִמְשַׁךְ. עַד שֶׁהֵבַנְתִּי
שֶׁאַתְּ לֹא אֲנִי וַאֲנִי לֹא אַתְּ, אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם, אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
וְאַתְּ אוֹתִי. וְזֶה קָרָה: הָאַהֲבָה לָכְדָה, בָּלְעָה, טָרְפָה אוֹתִי כֻּלִּי.
