"ביום של הגט נקרעה לי החגורה וכל הזמן החליקו לי המכנסיים", כך נפתח סיפורו של בנימין קמחי, "ביני", הבן של הרב שלמה, תלמיד ישיבת הֶסדר שכמו כולם בישיבה רצה להתחתן. "לא רצינו זוגיות, לא רצינו אהבה, גם לא דיברנו על מין או על אינטימיות, או על יופי נשי. רק רצינו להתחתן. בית, משפחה, שולחן שבת ואישה נאה ומכוסת ראש שתחכה לנו בחיוך אצילי וצנוע בסוף התפילה בערב שבת ליד בית המדרש".
ביני נישא לאסתר, השניים הביאו לעולם שני ילדים, אבל לביני יש כמיהה שסביבתו, ובה מעטים שמתוודעים לסוד, קוראת לה "נטיות הפוכות". מי שסוכתו נופלת הוא מסעו הכֵּן, הרגיש והחשוף של ביני לעבר השלמה וריפוי. במקומות צפויים ולא צפויים הוא פותח את ה"מגֵרה" שבנפשו ומגלה שותפוּת גורל, אומץ ושלמוּת. זהו גם סיפור אהבה וקִרבה רוחנית בין גבר לאישה, המתקיימות למרות המציאוּת הגוזרת עליהם להיפרד.
ספר ביכורים בשל מאת צבי בן מאיר, שסיפור קצר פרי עטו נבחר ב-2021 כסיפור מומלץ בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ ב-2021 וסיפור נוסף זכה באותה שנה בתחרות חותמת אישית של מכללת ספיר.
ביום של הגט נקרעה לי החגורה וכל הזמן החליקו לי המכנסיים. עמדנו במסדרון בית הדין שעוּנים על הקיר ואני הבטתי בחלונות הגדולים. השמש הייתה חזקה בחוץ, המזגן הקפיא אותנו בפְנים ואסתר שילבה ידיים ואמרה, ההורים שלי מאחרים. אני שתקתי. כל הזמן ההורים שלה מאחרים. אבא שלי לא איחר. הוא ישב מולנו, על ספסל ההמתנה, קמוט מצח, רזה, מזוקן, מחזיק ספר משניות קטן ומסתכל קצת עליי, קצת בו וקצת על הרצפה. אסתר אמרה, יש לנעמי אסֵפת הורים הערב, אתה זוכר. בטח זוכר, שיקרתי. זו אסֵפה אישית כזאת, אמרה אסתר, רק אנחנו והמורה והיועצת. בסדר, אמרתי. בסדר, אמרה אסתר ושתקה.
