ספר השירה השישי של חגית גרוסמן, בעריכת ארז שוייצר.
"תנועה בין כוחות סותרים מאפיינת את ספרה החדש", נכתב באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד. "שירתה נעה בו בין אקספרסיביות לריסון, בין דמיון חופשי להתבוננות במציאות, בין נגיעה בבשרה החשוף לקשב עמוק לזולת. לצד כל אלה, חרף הקושי, מופיעות לרגעים אפשרויות של ריפוי, אולי אפילו של גאולה. "יֵאוּשׁ זֶה קְפִיצָה למְצוּלוֹת / מִסִּפּוּן אֳנִיָּה שֶׁמַּמְשִׁיכָה לְהַפְלִיג", היא כותבת, ומוסיפה, "זֶה הַזְּמַן לִנְטֹשׁ אֶת הַזָּהָב וְלָשׁוּב אֶל הַחֶמְלָה".
יָרֵךְ חַמָּה עַל יְרֵכִי. אֶצְבְּעוֹתֵינוּ רוֹתְחוֹת
בֵּין סָדִין לִשְׂמִיכָה,
הַצִּפֳּרִים מְבָרְכוֹת עַל הָעֶרֶב הַיּוֹרֵד.
גֶּזַע הָעֵץ בַּחַלּוֹן כָּהָה מִמַּיִם,
בֶּחָצֵר רָצִים שִׁטְפוֹנוֹת.
בְּתֹם הַמָּעוֹף נִרְדַּמְתָּ עַל חָזִי.
שָׁם עָצַר הַזְּמַן.
