האם שוכני כדור הארץ, ובהם האדם, יצליחו לשרוד בסביבת החיים העוינת של האנתרופוקן, הוא עידן האדם - מושג שטבע בתחילת האלף חתן פרס נובל, הכימאי וחוקר המדעים הפלנטריים פאול קרוצן, המתייחס לטביעת החותם של המין האנושי בטבע, שיוצרת הבחנה בין עידן האדם לעידנים גיאולוגיים קודמים?
שאלה זו עומדת במרכז המקראה שלפנינו, המציגה טקסטים יסודיים פרי עטם של הוגות והוגים, חוקרות וחוקרים מובילים בחקר האנתרופוקן בעולם, בהם ברונו לאטור, אליזבת קולברט, טימותי מורטון ואליזבת פובינלי. המאמרים עוסקים בתמות מרכזיות במחשבת האנתרופוקן, בכללן "ההכחדה השישית", "ההאצה הגדולה", תפיסות זמן וטבע, היפר-אובייקטים ותפיסות אפוקליפטיות של משבר האקלים.
מול תחושת ההלם לנוכח הרס כדור הארץ, ההגות האנתרופוקנית מצביעה על שינוי יסודי של רבות מההנחות המוכרות בדבר היחסים בין האנושי לטבעי. מקורן של הנחות אלו בעידן הגיאולוגי הקודם, ההולוקן, שבו התרחשה כל ההיסטוריה האנושית המוכרת. בניגוד לחשיבה ההולוקנית, שבה האוויר, הקרקע והמים הם גורמים נתונים שנמצאים ברקע הפעילות האנושית, החשיבה האנתרופוקנית מתפתחת מתוך פריצתם של גורמים אלו אל לב ההיסטוריה. אי אפשר עוד לתאר את ההיסטוריה רק כמאבק בין אידיאולוגיות או צורות חברתיות; כדור הארץ הופך לגורם בעל תפקיד היסטורי מרכזי ואף גורלי, והאדם עצמו הופך לכוח טבע.
מתוך המבוא מאת חגי בועז ועפרי אילני:
את המונח אנתרופוקן טבע בתחילת האלף חתן פרס נובל, הכימאי וחוקר המדעים הפלנטריים פאול קרוצן (1933–2021) לציון התקופה הגיאולוגית שאנו חיים בה (2000 Stoermer and Crutzen). אנתרופוס ביוונית משמעו אדם, והסיומת "קן", או kainos במקור היווני, מציינת תקופה, כמו בכינויהן של התקופות הגיאולוגיות האחרות — הולוקן, פליסטוקן, מיוקן ועוד. בכך מתבטאת גם החדשנות של המושג, הניצב בצומת שבין מדעי כדור הארץ למדעי האדם.
הפריודיזציה הגיאולוגית המקובלת שייכה את זמננו לתקופת ההולוקן, שהחלה עם תום עידן הקרח האחרון, לפני כ־11 אלף שנים. לתקופה זו משויכת כלל ההיסטוריה האנושית, ובה התחוללו גם המהפכה החקלאית וראשיתה של הציוויליזציה העירונית. עם זאת, קרוצן וממשיכיו טוענים שמאז המהפכה התעשייתית חל בכדור הארץ שינוי מהותי — מהותי מספיק כדי להצדיק את סימונה של תקופה גיאולוגית חדשה בעלת מאפיינים ייחודיים.
