ספר השירה השני של המשוררת יעל סטטמן, הרואה אור בעריכת ארז שוייצר בסדרת ריתמוס לשירה של הוצאת הקיבוץ המאוחד.
על ספרה הראשון, בעניין הבערה (הקיבוץ המאוחד, 2001), כתבה בכל סרלואי: "אם אפשר היה להעמיד את שירתה של יעל סטטמן על מילה אחת היתה זו החמלה, שגם ברגעיה השבירים והקשים ביותר אין היא מוותרת עליה. וכך, בימים קשים ביותר ומתוך מציאות שאינה פוחדת מהשבר, מעניקות לנו מילותיה של סטטמן יופי ונחמה".
יֵשׁ לִי שְׁטָר לִפְרֹעַ, אֵיזֶשֶׁהוּ שְׁטָר.
אֲנִי עוֹבֶדֶת יָפֶה – זֶה לֹא מַסְפִּיק,
אֲנִי כּוֹתֶבֶת יָפֶה – זֶה לֹא מַסְפִּיק,
אֲנִי מְחַיֶּכֶת בְּלִי סִבָּה – זֶה מִתְקָרֵב.
אֲנִי עֲדִינָה, הָעוֹלָם מִתְמוֹטֵט,
אֲנִי מְבָרֶכֶת עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ –
זֶה לֹא מַסְפִּיק, הַשְּׁטָר מוּנָף
מֵעָלַי כְּגִילְיוֹטִינָה.
אֲנִי נוֹתֶנֶת הַכֹּל לְכֻלָּם –
הַשְּׁטָר צוֹחֵק.
