זהות מגדרית ויחסים בין-דוריים, אהבה ושברון לב, תאוות חיים ודחף מוות, מרד והמשכיוּת במשפחה מסורתית, משבר וצמיחה – כל אלה נוכחים בסדק יהלום, ספר הביכורים המדובר של המשוררת הקווירית גיתית דהן.
כתב על הספר אלי הירש במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות:
את שיריה של גיתית דהן פגשתי לראשונה לפני כחצי שנה באנתולוגיה את כל הרצון שערכה אורית נוימאיר-פוטשניק, אנתולוגיה חלוצית ומעוררת השראה של שירה לסבית ישראלית, והם בלטו שם משתי סיבות: בגלל התכנים המורכבים שלהם, ובגלל העברית המיוחדת של דהן, גבוהת-משלב עד מאוד ועם זאת אינטילגנטית, גמישה להפליא וכמעט מתריסה בריבוי הרבדים שלה. ועכשיו, כשספר הביכורים של דהן, סדק יהלום, רואה אור, אפשר ממש לחוש כיצד המורכבות הזאת, הלשונית ולא רק הלשונית, היא אחד הגורמים המרכזיים בעיצוב יופיה המיוחד של שירתה: היא זו שמושכת את הקורא.ת (הנקודה המגדרית מהותית לספר הזה) להעמיק את הקריאה בשירים, להאזין להם בריכוז, ובמקרים שזה אפשרי גם לפענח אותם. זה לא תמיד קשה כמו שנדמה במבט ראשון.
הֶדף הדלת הטרוקה
אַתְּ תַּעַמְדִי בַּפֶּתַח וְתִרְאִי שֶׁהַיּוֹם
רָהִיטִים נִגְרְרוּ לִמְקוֹמָם, שְׁבָרִים נֶאֶסְפוּ
לְשַׂקִּית אַשְׁפָּה, תְּמוּנָה יֻשְּׁרָה, הָרִצְפָּה כֻּבְּדָה
הֵיטֵב, נֵר הוּטַב, בַּתַּנּוּר נוּרָה כּוֹתֶמֶת
עַל עוּגָה בִּבְלִילָתָהּ. הַבַּיִת כּוֹס תֵּה, אַתְּ קֻבִּיַּת
סֻכָּר בְּתַחְתִּיתָהּ וְהוּא מֵמֵס אוֹתָךְ
וּמֵמֵס
וּמֵמֵס
וְכָל הַמָּתוֹק הַזֶּה מַרְעִיד עִנְבָּל לָגַעַת בַּחֵךְ.
בַּפִּנָּה יֵשׁ מִי שֶׁמְּחַיֵּךְ כְּכַפִּית קְטַנָּה, בּוֹחֶשֶׁת
בְּכִפְיוֹן כְּדֵי לְמַסְמֵס, שֶׁאַף פַּעַם
לֹא הֻמְתַּק פֹּה: אַתְּ אֵינֵךְ קֻבִּיָּה
וְגַרְגִּירַיִךְ אֵינָם. לֹא תֵּה וְקֻבִּיָּה -
תְּמִסָּה פּוֹשֶׁרֶת, חוּמָה, מוֹתֶקֶת.
קֶצֶף בּוֹהֵק נִקְוָה בַּשּׁוּלַיִם וּמָג.
אַתְּ מְסָרֶבֶת בְּנִימוּס וָחִיל,
וּמְבִינָה שֶׁמָּחָר הַיּוֹם.
אַתְּ תַּעַמְדִי מִחוּץ לְדֶלֶת בֵּיתֵךְ
וּכְשֶׁתִּכָּנְסִי -
כַּדּוּרִית טַבָּק בּוֹעֶרֶת תִּקְנֶה שְׁבִיתָה
עַל יְרֵכֵךְ. כָּעֵת הִיא גַּל אֵפֶר. אִם תְּלַחְלְחִי קְצֵה
אֶצְבַּע בְּדִמְעָה, תּוּכְלִי לְהָרִימָהּ בַּעֲדִינוּת
בִּשְׁלֵמוּתָהּ.
