שירת מאיר ויזלטיר ושירת יהודה עמיחי - לא מה שחשבת!
קריאה לא־צפויה, הפוכה מן המקובל בגשם בשדה קרב, אלוהים מרחם על ילדי הגן, לא כברוש, כתובת חשמל נעה, קח, יש לי סימפטיה ושירים רבים אחרים, מן המפורסמים ביותר של ויזלטיר ושל עמיחי, בתאורה מילולית (כשם שיר קצר של ויזלטיר) מאת העורך, המבקר וחוקר הספרות פרופ' מנחם פרי.
הספר מורכב משני חלקים, ומציג "אבטיפוס שירי" לשירת ויזלטיר ו"אבטיפוס שירי" לשירת עמיחי. מכלול שיריהם של שניים מגדולי השירה העברית נקראים כאן לאורה של תיאוריה שאפתנית, שפרי משכלל עשרות שנים. הבניית השיר הפרוטוטיפי העומד "מאחורי" השירים היא כלי פרשני, שבאמצעותו מתגלים ויזלטיר ועמיחי כמשוררים מורכבים יותר, ניואנסִיִים יותר, וגם עקביים יותר מכפי שחשבנו.
"מי יקרא את הספר הזה?" שאלה נוית בראל בביקורת על הספר שהתפרסמה במוסף ספרות ותרבות של ידיעות אחרונות, והשיבה: "מי שמאס בפטפוט על שירה. האם אלה לא כל אוהבי הספרות, בעצם?"
מתוך הפרק הראשון - השיר הפרוטוטיפי של מאיר ויזלטיר
מאיר ויזלטיר הוא משורר פורה ומגוּון באופן יוצא־דופן. בלמעלה מאלף שיריו נמצא מִנעד מפליא ברוחבו של חומרים, תכנים ואופני כתיבה. שירתו נראית פתוחה־לרווחה לכל חומר, יותר משיריו של כל משורר אחר שאני מכיר. זו אכן "שירה אוֹמניווֹרית", זוללת־כל, כפי שהוא־עצמו אוהב לאפיין אותה [...]
[...] אני טוען שיש לוויזלטיר פרֶדיספוזיציה קוגניטיבית הַמַתְנה כמעט תמיד את התבוננותו בחומרים שנכנסים לשיריו — בין שהיא מכתיבה את עצם הבחירה בהם, ובין שהיא קובעת את אופן עיבודם לאחר שנבחרו. לכן אפשר לדבר בהפשטה על שיר ויזלטירי טיפוסי, בעל משתנים מוגדרים (מרכיבים, יחסים ביניהם, תהליך הבנה אופייני המצופה מן הקוראים); כמה מן המשתנים האלה מרכזיים, אחרים נלווים, משניים ואופציונליים. אפשר גם להצביע על שירים קונקרטיים כאֶקזֶמפלרים, כדוגמאות מופת אופטימליות של השיר הפרוטוטיפי, ששאר השירים דומים להם באופן מובהק, זה פחות וזה יותר.
