קובץ המכנס את כל שירי המשורר תמיר גרינברג, חתן פרס ראש הממשלה לספרות בשנים 2000 ו-2009, המלווה באחרית דבר מקיפה מאת דן מירון.
כבר כשראה אור קובץ השירה הראשון שלו, דיוקן עצמי עם קוונט וחתול מת (1993), נדמה היה כי גרינברג עתיד להיות מבכירי השירה העברית בדורו. שני ספריו הבאים, על הנפש הצמאה (2000), והרואין, הישארות הנפש (2017), קיימו את ההבטחה והעמידו יחד גוף יצירה משוכלל, מדויק ורב יופי, יוצא דופן באופיו ובטיבו. גוף יצירה זה מכונס כאן כולו ומציע לקוראי וקוראות השירה העברית הזדמנות להיחשף אליו במבט מקיף.
זֶמר חדר הרחצה
אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לָּקַח הַזְּמַן וּמַה נָּתַן
כֻּלִּי עֵירֹם. תּוֹכִי מַבִּיט מִן הַמַּרְאָה וּפְנִימָה.
פְּעָמִים אֲנִי אוֹמֵר בְּקוֹל וּפְעָמִים לוֹחֵשׁ:
הַזְּמַן הוּא טַבַּעַת כְּסוּפָה. מַה שֶּׁהָיָה יָשׁוּב.
אֵין נִפְלָאָה מִמְּהִירוּת הָאוֹר, וּמָה אָנוּ,
קַרְנֵי אוֹר תּוֹעוֹת, שְׁמָשׁוֹת וּנְהוֹרוֹת.
מַלְאֲכֵי גַּן הָעֵדֶן לְבָנִים. מַלְאֲכֵי הַגֵּיהִנּוֹם לְבָנִים.
צְחוֹקוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק לָבָן. הַיּוֹם לָבָן.
אַפְּרִיל עַכְשָׁו. לֹא פֶבְּרוּאַר. הַכּוֹכָבִים קְרוֹבִים וּבְהִירִים.
הַכּוֹכָבִים נָעִים. הָרוּחַ מְמַלְמֶלֶת. הַיָּם גָּדוֹל מְאֹד.
בְּסֶפְּטֶמְבֶּר הַקָּרוֹב יִמְלְאוּ לִי עֶשְׂרִים וְתֵשַׁע
שָׁנִים. וַדַּאי גַּם אָז אֹהַב אוֹתְךָ.
חדלון הלב
לְבַדִּי בָּעוֹלָם, בְּלֹא בֵּן, בְּלִי חָבֵר וּבְלִי אָב,
אֲרַחֵף כִּנְקֻדָּה בֶּחָלָל וְהַצַּעַר לִי חֵיק.
וְאֵלִי לְבַדּוֹ עִמָּדִי, וּשְׁנָתִי עֲמֻקָּה כְּמוֹ אֵינֶנִּי,
וְעִם בֹּקֶר אֲוִיר הָרְחוֹב רַעֲנָן וּבָרִיא
וְעַל עֵץ הַלִּימוֹן בַּחַלּוֹן זוֹהֲרוֹת טִפּוֹת גֶּשֶׁם,
וּמִי זֶה יָבוֹא עוֹד מְעַט וְיַקִּישׁ עַל דַּלְתִּי?
