מאז שראה אור ספרו הראשון ב-1976, ביסס רוני סומק את מעמדו כאחד מהמשוררים הפוריים, המקוריים והאהובים בישראל. שירתו היא שירה של חוכמה דקה ושל אהבת אדם, של מטפוריקה מפתיעה ושל דיבור בגובה העיניים, של רגישות ללשון על רבדיה הרבים, של קשב לאינטימיות של המרחב המשפחתי ולהמולת הרחוב.
הנבדל של האהבה, הרואה אור בסדרת זוטא | מבחר של הקיבוץ המאוחד, מכנס שירים שנבחרו בקפידה ממכלול יצירתו של סומק לאורך השנים. בכך הוא מייצג את קולו של מי שהכניס לראשונה לשירה העברית את אום כולתום ואת מרילין מונרו, את החידקל ואת נהר הירקון, את העראק ואת עוגות הקצפת של אולמות החתונה.
נקמת הילד המגמגם
הַיּוֹם אֲנִי מְדַבֵּר לְזֵכֶר הַמִּלִּים שֶׁפַּעַם נִתְקְעוּ לִי
בַּפֶּה,
לְזֵכֶר גַּלְגַּלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁפּוֹרְרוּ הֲבָרוֹת
מִתַּחַת לַלָּשׁוֹן וְהֵרִיחוּ אֶת אֲבַק הַשְּׂרֵפוֹת
בָּרֶוַח בֵּין הַלֹּעַ לַשְּׂפָתַיִם הַחֲשׁוּכוֹת.
חָלַמְתִּי אָז לְהַבְרִיחַ אֶת הַמִּלִּים שֶׁנֶּאֶרְזוּ כִּסְחוֹרוֹת גְּנוּבוֹת
בְּמַחְסְנֵי הַפֶּה,
לִקְרֹעַ אֶת אֲרִיזוֹת הַקַּרְטוֹן וְלִשְׁלֹף אֶת
צַעֲצוּעֵי הָאָלֶ"ף־בֵּי"ת.
הַמּוֹרָה הָיְתָה מַנִּיחָה יָד עַל כְּתֵפִי וּמְסַפֶּרֶת, שֶׁגַּם משֶׁה
גִּמְגֵּם וּבְכָל זֹאת הִגִּיעַ לְהַר סִינַי.
הָהָר שֶׁלִּי הָיָה יַלְדָּה שֶׁיָּשְׁבָה
לְיָדִי בַּכִּתָּה, וְלֹא הָיְתָה לִי אֵשׁ בִּסְנֵה הַפֶּה
כְּדֵי לְהַבְעִיר לְנֶגֶד עֵינֶיהָ
אֶת הַמִּלִּים שֶׁנִּשְׂרְפוּ בְּאַהֲבָתִי אוֹתָהּ.
