רקֶלֶה לוצאטו האיטלקייה־יהודייה, בת יחידה ילדותית ומפונקת שחיה עם משפחתה האמידה בעיר קטנה ליד ונציה, נושאת על כתפיה העדינות את עלילת הרומן הקרנבלי של א.ב יהושע, הנמשכת פחות משלושה חודשים, בימי ההיערכות לחג המולד ולחגיגות ערב השנה החדשה, שנת אלפיים.
אווירת החג מלבה את בלבול הזהויות של רקֶלֶה, נכדתם של קתולי אדוק (הסב האהוב עליה) ושל יהודי ניצול מלחמת העולם, שבימי המלחמה לבש זהות מדומה וכיהן ככומר בכנסייה כפרית נידחת. בעודה עסוקה בלימודי תפילות, מצוות ועברית לקראת חגיגת הבת מצווה שלה באביב, מוצאים אותה מוריה מתאימה ביותר למלא את תפקיד אם האלוהים בהצגת חג המולד בבית הספר, אך למגינת לבה אוסר עליה אביה להשתתף בהצגה.
רקֶלֶה, שעל ילדותה הולכת ומעיבה אֵימתה שתישאר לבד בעולם, בשל הגידול שהתגלה במוחו של אביה ("התוספת"), תסב את רוח הקודש היהודית־נוצרית־פגאנית אל חייה האישיים, וכך "תמיד תישאר אני".
המורה אינה מבחינה בנקישה בדלת. גם התלמידים, שהסיפור לכד את לבם, אינם שמים לב אליה. זה שיעור אחרון לפני חופשת חג־המולד, ובחלונות הגדולים עדיין מתעופפים עלי שלכת אחרונים. תלמידי הכיתות העליונות, המתקשים להיפרד זה מזה, מתגודדים בחצר ליד הורים שבאו לאסוף את תלמידי הכיתות הנמוכות. אבל המורה אמיליה ג'ירוֹני, שזה השיעור האחרון שלה לפני פרישתה לגמלאות, מסרבת לשחרר את תלמידיה בטרם תסיים להרעיף עליהם מאנושיותו של אֶדמוֹנדוֹ דה אָמיצ'יס.
