הספר הרביעי בסדרת פטריק מלרוז של אדוארד סנט אובין, שנכלל ברשימה הקצרה של פרס בוקר 2006.
בחלב אם אנו פוגשים את פטריק כעורך דין בראשית שנות הארבעים לחייו, נשוי למרי ואב לשני בנים. פטריק מתקשה להשלים עם כך שאמו הקשישה תרמה את בית הקיץ המשפחתי בדרום צרפת, ירושתו העתידית היחידה, לקרן ניו־אייג'ית שבראשה עומד נוכל שרלטן ששבה אותה בקסמיו.
ברומן מסחרר, המתפרשׂ על פני ארבעה קיצים ומדלג בין שלוש תודעות שונות - של פטריק, של בנו הבכור רוברט ושל אשתו מרי - מתווה אדוארד סנט אובין את שקיעתו של פטריק בבור של התמכרות ובגידה, בעודו מלַווה את אמו במאמציה לקבל אישור להמתת חסד. לצד שיאים של אבחנות חברתיות חדות כתער, הרומן רצוף רגעים עוצרי נשימה של צער, אמפתיה ופליאה, וכל זה בלשונו הצלולה, הלקונית והמשחקית של סנט אובין.
למה העמידו פנים שהורגים אותו כשנולד? החזיקו אותו ער ימים שלמים, הטיחו את ראשו שוב ושוב בצוואר־רחם סגור; פיתלו את חבל הטבור סביב גרונו עד שנשנק; נגסו בבטנה של אמו במספריים קרים; הידקו מלחציים סביב ראשו ועיקמו את צווארו מצד לצד; גררו אותו החוצה מביתו והרביצו לו; האירו בפנסים אל תוך עיניו וערכו בו ניסויים; הרחיקו אותו מאמו בזמן ששכבה על השולחן חצי־מתה. אולי עשו זאת כדי לחסל את הנוסטלגיה שלו לעולם הישן. קודם כלאו אותו כדי שירעב למרחב, ואז העמידו פנים שהורגים אותו כדי שיהיה אסיר תודה על המרחב משניתן לו, אפילו המדבר הרועש הזה, שאין בו דבר שייכרך סביבו למעט תחבושות־זרועותיה של אמו, אף פעם לא שוב הדבר כולו, הדבר החמים כולו שמקיף אותו מכל עבר, שהוא הכול.
