בקיץ הזה, בתחילת שנות השישים, כולם חוצים גבולות. בייחוד אסתר וייס, נערה מבית דתי, שערב גיוסה נקלעת למשולש רומנטי עם גבר נשוי מפאריז ועם צעיר שעלה מארגנטינה. סיפור האהבה הסוחף הזה, שמתרחש באשקלון שזה מקרוב קמה, מותח במפתיע גשרים אל רבאט של שנות הארבעים, אל הרי הקַרפָּטים בקיץ 1939, אל עזה שמעבר לגבול – וישנה לעַד את חיי כל הדמויות.
אסתר וייס, שתהפוך בסוף הקיץ ההוא מנערה לאישה, היא החוט המקשר בין כולם. יחד איתה ואף יותר ממנה מגלים הקוראים את הבשלת נשיותה. בהיבט זה, אהבה על החוף הוא גם רומן חניכה של אסתר ואולי, בעקיפין, גם של המדינה הצעירה. ברקע לסיפור נשמעים קולות רחוקים וקרובים: השירים של פּול אַנקָה, אַדָאמוֹ ואֶלביס, שלצליליהם רוקדים אסתר וחבריה, ילדיה הראשונים של העיר, את נעוריהם. בקול חרישי נמשכים לצידם לחש התפילות ושורותיו של ביאליק, ומבעד לכול שבים ועולים הדי המלחמות וצללי העבר שהדמויות מבקשות להשתחרר מהם.
אהבה על החוף מהדהד כקונכייה רבת-יופי את בְּלִיל הקולות של העיר הקטנה ואנשיה שנקבצו ממזרח וממערב ושקיוו למצוא בה חוף מבטחים "בהחלטיות עיקשת, לחיות, לחיות!". אולם מעבר לסיפור האהבה המסעיר, החושף את עומק הדחף לאהוב בכל גיל ומצב, זהו רומן מרתק על ההוויה הישראלית בראשיתה, ועל קשרי-הקשרים שמחברים כל אחד מאיתנו לזולתו גם מבלי דעת – גורלו של האדם היחיד בין משברי ההיסטוריה.
