רומן היסטורי מקורי בהשראת חייה של חלוצה מיוחדת ונשכחת ברומן השני של אילה דקל, מחברת הביתה הלוך חזור, השוזרת ברסיסי לילה בין דמותה ההיסטורית של חיותה בוסל, לבין דמות דמיונית של אישה צעירה בת זמננו.
בוסל מגיעה לארץ ישראל בראשית המאה העשרים יחד עם אהובה יוסף, בתקווה לבנות ולהיבנות בה. יערה היא מרצה צעירה להיסטוריה שמנסה למצוא את דרכה באקדמיה. כשיומנה של בוסל מתגלגל לידיה של יערה, היא מוצאת בו לא רק נושא נהדר למחקר, אלא גם מקור להשראה – היא שואבת כוחות מהחלוצה הצעירה שמשתתפת במאבק על מעמדן של נשים בראשית הציונות; המפגש של חיותה עם תימני כנרת פותח לה נתיב לחיפוש אביה שלה; ובעוד אמה הולכת ודועכת, יערה נסמכת יותר ויותר על דמותה של בוסל כפי שהיא עולה מיומניה: אמיצה, רגישה ונחושה.
האור העמום של מנורת הנפט בקושי האיר את החדר. הוא הלך ודעך כמו מסמן לחיותה — הגיע הזמן להפסיק. הגיע הזמן ללכת לישון. מבחוץ נשמעו קולות צחוק, או אולי היתה זו הורה מתפרצת. קולות כאלה לא היו נדירים. אבל חיותה לא היתה חלק מאלה. אוקיינוס של מחשבות מפריד בינה לבין ההורה.
קול פנימי בתוכה לא הניח לה לרקוד. קול שתבע ממנה לשבת ליד השולחן ולהמשיך לכתוב. היד שלה נעה הלוך ושוב על הדף, מוסיפה עוד ועוד אותיות שצורפו למילים ואלו למשפטים צפופים ועמוסים.
