גאיה השאירה את ילדותה המורכבת מאחור. כיום היא עורכת דין, נשואה באושר, אמא נהדרת. יש לה חיים חדשים במשפחה שמחה. אבל כאשר בנה עולה לכיתה א' והופך לקשה ואלים, האידיליה קורסת. המשפחה נכנסת לסחרור, העולם שגאיה בנתה הולך וסוגר עליה, ואז גם אמה, זאת שממנה נמלטה, מתדפקת על חומותיו.
התפללתי לדרקונים דרך עץ, רומן הביכורים של אדוה ברנד, רואה אור בשְׁתַּיִם - בית הוצאה לאור שייסדו מירי רוזובסקי ואורנה לנדאו ב-2021, במטרה לאפשר מרחב ספרותי חדש לקוראים וקוראות ולכותבים וכותבות של ספרות מקור.
בערב החתונה שלי מירה הצלמת עזרה לי ללכת לשירותים. נכנסנו יחד לחדרון הצר, המואר מאוד. מירה אחזה בשולי השמלה שלי עד השכבות התחתיות שהתלכלכו קצת כדי שלסבתא אסתר יהיה על מה להעיר. אני הורדתי את התחתונים בלי מבוכה והתיישבתי על האסלה במהירות. בטוחה שלא יצא לי. אבל יצא.
מירה המשיכה לעמוד לידי גם אחרי שסיימתי להשתין וגלגלתי נייר טואלט על אצבעות יד ימין, כמו שאמא שלי הייתה עושה, וחשבתי שכולם עושים עד שעמי אמר פעם שזו פעולה מוזרה, וניגבתי והרמתי בחזרה את תחתוני הכותנה הלבנים. "זהו," אמרתי וקמתי מחייכת, מביטה במראה בדמותי הנשואה. אולי זו הייתה הטבילה שלי. הרי אמורים לטבול לפני שמתחתנים, ואני לא טבלתי כי לא יכולתי לסבול את המחשבה להיות עירומה מול עיניים דתיות ובוחנות בבריכה משומשת. אנחנו רצינו בכלל טקס חילוני, וּויתרתי רק אחרי שהמשפחה של עמי התעקשה ואני רציתי שיאהבו אותי. אבל בערב החתונה שלי הורדתי את התחתונים ועשיתי פיפי מול אישה זרה ויפה ממני. והכול היה כשר.
