בהלוויה של סבתא מרסל, מבחינה ליאורה באישה זרה שקוראת מול הקבר "אני סולחת לך, מרסל". סקרנותה של ליאורה מתעוררת. היא ניגשת לאישה הזרה, ומהר מאוד מבינה שפתחה תיבת פנדורה גדושת סודות ושקרים. החיים של ליאורה - משפחתה, חיי הנישואים שלה ומה שידעה על עצמה - הכול מתערער.
הביתה הלוך חזור הוא רומן היסטורי בהשראת סיפור אמיתי, המשתרע על פני שלושה דורות. מאלכסנדריה שבמצרים, דרך המעברה, ההתנחלות שבחבל בנימין, ירושלים ותל אביב נפרש סיפור משפחתי סבוך מאוד, ישראלי מאוד, מותח ומרגש. זה סיפור על משפחה ועל נאמנות, על שייכות ועל אהבה, על הכמיהה לחופש ועל ביטוי עצמי, ועל הפרטים הקטנים שהופכים אותנו למי שאנחנו.
הביתה הלוך חזור הוא ספרה הראשון של אילה דקל, שהלכה לפני כשנתיים להלוויה משפחתית, ושמעה שם במקרה סיפור שטלטל את עולמה. הספר רואה אור בשְׁתַּיִם - בית הוצאה לאור שייסדו מירי רוזובסקי ואורנה לנדאו, במטרה לאפשר מרחב ספרותי חדש לקוראים וקוראות ולכותבים וכותבות של ספרות מקור.
ז'קלין עמדה ליד חלון המטבח והתבוננה על העיר. מלמעלה דמו הרחובות בעיניה לתמנון ענקי שזרועותיו מקיפות אותה וסוגרות עליה. שערה השחור התפתל סביב ראשה, ידיה הנעות כמו במקצב עתיק ערסלו תינוקת. היא היתה צעירה מכדי לטפל בתינוקת קטנה כל כך — בת אחת־עשרה ובקושי מטר וקצת. אבל ג'ולייט געתה בבכי ודרשה את מנת האוכל שלה. "עוד מעט, אחות קטנה," לחשה לה ז'קלין בעודה מרתיחה חלב בסיר קטן, "עוד מעט."
הדלת נפתחה והיא הפנתה את מבטה מיד. אביה והרופא יצאו מן החדר ומבטם אמר הכול. אמא שלהן מתה. היא כבר לא תאכיל את ג'ולייט, לא תספר לז'קלין סיפורים על ארצות רחוקות, לא תיקח את שתיהן לבילוי בעיר. ידיה של ז'קלין רעדו, הדמעות שטפו את לחייה, אבל לא היתה לה שהות לשקוע במחשבות. בכייה של ג'ולייט החזיר אותה אל המציאות. החלב החם היה כרגע חשוב מאמה המתה.
