על אהבה וידידות, על כתיבה ודיבור, על החיים ועל המוות – גם עם דליה שלף ז"ל, ממקימות המגדלור – בספרה השמיני של המשוררת, המסאית והמורה שרון אס, כלת פרס ברנר, פרס עמיחי, פרס ביאליק ופרס ראש הממשלה לשירה.
עם בוא הבוקר | שמות העצים מורכב משיר ומ"מסהשיר" (צורה שאס המציאה בספרה היום שאחרי: מסה על פרידתו של סופוקלס מהשירה [אפיק, 2018]). שני חלקי הספר מעמידים בתווך, במישרין ובעקיפין, ספרים.
עם בוא הבוקר מציב בליבו קריאה בדיאלוג האפלטוני פיידרוס, המתקיימת בחדרה של חבֵרה שימיה אוזלים, היא דליה שלנו, ממייסדות המגדלור. באמצעות התנועה המסחררת בין הטקסט האפלטוני לבין דליה, השרועה על המיטה, אס שואלת מה אדם מוכן לקרוא – או לומר – בשעה שהוא הולך ומאבד את העולם; מהם המֶשך, העומק, המשמעות של העולם החלופי שהספרות מציעה; מהו פשרו של הגשר שהספרות כביכול מקימה בין החיים למוות, כשהיא לוקחת על עצמה לתאר את הישארות הנפש.
ארוס הקריאה בדיאלוג ה"טובל בחיים" לנוכח מוות קרב והולך מצטרף בחלק השני של הספר, השיר שמות העצים, לקינה מלאת חיוניות על אב ובית אב במסע אל גן הילדות, המתכתב בין השאר עם פגישת אודיסאוס עם אביו מקץ עשרים שנות היעדרות. השיר יוצא מהבית אל הגן, אל עצי הילדות, ונע בין צללי הרוחות הטובות והרעות השוכנות בין העצים ובזיכרונות.
מדוע אני חרדה על הארץ שלי? כי העולמות המקבילים שבה אינם חשאיים דיים אלא תובעים בקול, בצעקה, שקט ומקום לאלוהים. וללא עולמות מקבילים, רוטטים, אפשריים, המורגשים בתנועת עצי העיר, בחוסר פחד – מצוקות נאספות, ולדיבור לא חוברת תנועה ומנוחה.
