מגולות הכותרת של הספרות הרוסית הקלסית: ספרו של הנסיך ולדימיר אודוייבסקי משנת 1834, על הילד מישה, שמתוודע לתיבת נגינה מיוחדת במינה - עם שריון צב ועם שערים, צריחים ובתים קטנטנים. מישה מבקש להגיע לעיירת הפלאות שבתוך התיבה, אך כיצד אפשרי הדבר?
ספר בסדרת תרגומי המופת של המשוררת ריטה קוגן, המלווה באיורים המופלאים של יבגני אנטוננקוב ורואה אור בסדרת קלסיקה לילדים מבית הוצאת קדימה. פתח דבר: ד"ר איסנה גולדין.
אילו חיים שמחים יש לכם, - אמר להם מישה. - הלוואי שהייתי נשאר אתכם כאן לעד. כל היום אינכם עושים דבר, אין לכם מורים, אין לכם שיעורי בית ויש לכם מוזיקה בלי סוף. - דין דון, דין דון, - נזעקו הפעמונים. - גם כן שמחה! לא, מישה, החיים שלנו קשים... אין לנו איורים, אין לנו אבא ואין לנו אמא. אין לנו מה לעשות חוץ מאשר לדנדן ולנגן כל היום. והרי זה כל כך משעמם, האמן לנו, מישה. טובים שמי שריון הצב שלנו, נפלאה שמש הפז שלנו, ויפים גם עצי הזהב, אבל אנחנו שבענו מלראות אותם ומאסנו בהם כליל... וחוץ מזה יש לנו עוד צרה, מישה: יש לנו דודים־שרתים... שרתים־פטישונים. וכמה מרושעים הם!
