בכותר ה־32 בסדרת דרש של הוצאת דחק, לראשונה בתרגום לעברית, שלושה חיבורים מאת הצייר אז'ן דלקרואה, המזוהה עם זרם האמנות הרומנטי, נחשב לגדול הציירים הרומנטיים של צרפת או "ללא ספק הצייר המקורי ביותר בכל הזמנים, הן בעבר והן בהווה", על פי שארל בודלר.
במסה שאלות על היפה (Questions sur le beau), שפורסמה ב־1854, מבקש דלקרואה לברר מהו יופי אמיתי באמנות והאם ניתן להגדירו לפי כללים קבועים. הוא קובע, כיאה לגישה הרומנטית, כי היופי אינו נובע מתִקניות מסוימת או מחיקוי האמנות העתיקה, אלא מהשראה, רגש וכישרון ייחודי שאינם ניתנים להעברה מדור לדור באופן שיטתי.
המסה על הווריאציות של היפה (Des variations du beau), שפורסמה ב־1857, היא מעין המשך למסה הקודמת, תוך התמקדות במופעיו השונים של היפה במקומות ובזמנים שונים.
על הציור (Sur la peinture) הוא אוסף הגיגים מיומניו ומחיבוריו השונים של דלקרואה, בהם עסק בין היתר בנושאים טכניים כגון הניגוד שבין הקווים; צבע, צל והשתקפויות; מניירות; חשיבותו של הנושא, טבעה של אמנות הציור ועוד.
[...] אולם הסתכלות ביצירות היפות בכל הזמנים מוכיחה שהיפה אינו מתקיים בתנאים כאלה; הוא אינו מועבר או מוענק כמו שמורישים חווה; הוא פרי השראה מתמידה שאינה אלא רצף של יגיעות עקשניות; הוא יוצא מהבטן בצירים וחבלים, ככל דבר שנועד לחיות; הוא קסמם ונחמתם של בני האדם ואינו יכול להיות פרי השתדלות חולפת או מסורת נדושה. אפשר להכתיר מאמצים המוניים בפרסים המוניים; אפשר להעניק אישור חולף, בזמן הצלחתן, ליצירות שנולדו מגחמה של רגע; אולם התהילה מחייבת ניסיונות אחרים: דרוש מאבק נחוש כדי לזכות בחיוך אחד ממנה; ובזה עוד לא די: כדי לזכות בה, דרוש צירוף של אלף כישורונות וגורל מאיר פנים.
