מלימלי

מירי גול

  • עריכה: משה רון, יובל שמעוני, דבורה נגבי ומאיה פלדמן
  • איור: זהר פלקס
  • עיצוב: לירון גילנברג, יהודה דרי
תיאור

טעות במספר הטלפון מולידה קשר יצרי אינטנסיבי בין גבר בוגר למלי הצעירה, ומשיחה לשיחה הם עוברים עד מהרה למפגשים ליליים שהכול מותר בהם. רק כשהסערה שוככת מתגלה הנוף האנושי שתחתיה - גבר שמוטב היה לתהות על קנקנו ובחורה שהתפארה בניסיון חיים שלא היה לה.

כשהיא מבינה שננטשה, מחזקות את רוחה אימה ושתי דודותיה, שלוש נשים דעתניות ותאבות חיים, שבכל קיץ בילדותה היו נופשות יחד עם משפחותיהן על החוף של עכו. שם, מול הים, היו מספרות זו לזו כל מה שעדיין לא סיפרו זו לזו על בעליהן או על הרומנים שלהן, בלי שום היסוסים ועכבות, ומכל הסיפורים הללו צמחה מלי להיות מה שהיא היום - כבר לא אותה בחורה שהתירה כל רסן, אלא אישה מפוכחת, שכבר רחוקה מן הסערה היצרית ההיא, אבל עדיין לא שוכחת לא את הסחרור שגרמה לה.


מתוך הספר
ובהתחלה רמי קשה. בתנועות חדות. מחזיק בי בכוח. מסובב. מצמיד לקיר. הבית חשוך. פס אור בוקע בקצה מסדרון מתחת לדלת צרה. זרם חם של סכנה עולה מהרגליים עד הראש. החולצה הלבנה נפשטת מהגב, בבת אחת, כאילו הוסרה מקולב. החזייה מותרת. השדיים נעטפים בכפות ידיים. נמעכים בכוח. הנשימה שלו על העורף שלי. חזה חשוף ועומד לי נצמדים לגב. אני נאנקת. רמי נאנק. מחזיק אותי בקיר ושולח יד לחגורת מכנסיו. אבזם נפתח. כפתור ניתק. למה הוא ממהר, אני חושבת. המכנסיים מופשלים. גם מכנסיים מופשלים אפשר לשמוע. הפנים שלי בקיר. גבשושיות שפריץ שורטות בלחי. תחת הצלעות. משקוף הדלת חותך בברך, רמי סוטר לישבני. די, אני צועקת. ורמי מרפה מיד, מלימלי, מלימלי, מסובב אותי אליו ומלטף את פניי בשתי ידיים. איזה יפה את.