הזדמנות ראשונה, מרגשת, לקרוא בעברית משירת ציליה דראפקין, שהיתה בעשור השני של המאה העשרים למשוררת ביידיש, עוד לפני שהיו משוררות בשירה העברית המודרנית.
חמישים שירים של ציליה דראפקין והסיפור בלה מאוהבת עומדים במרכז הספר, שבו מורגשת נוכחות עזה של גוף נשי ושל ארוטיות בוטה, ודמות המשוררת העולה מהם היא של אשה פטאלית, טורפת גברים או נטרפת, בלב דרמה של שליטה.
דראפקין שלחה לאורי־ניסן גנסין את שירה הראשון, שנכתב ברוסית, ובו תיארה איך תתגנב אל מיטתו בלילה ותנשק אותו בשנתו בחזהו. היא ניסתה להתאבד בתלייה על וו בצמותיה, לאחר שגנסין נעלם לה מלונדון, והתפכחה מאהבתה האובססיבית לגנסין רק כארבעים שנה לאחר מותו. על כך ועוד, בספר שכולל גם פרקים מזכרונותיה של דראפקין על גנסין, את איגרותיו של גנסין אליה וכן שני מאמרים שכתב מנחם פרי, האחד מספר את פרשת חייה של דראפקין והאחר מבאר את דרכה בבניית שיר.
ומִלים מופלאות
ל־י.ג.
לָקַחְתִּי סַכִּין
חַדָּה כְּפִלְדַת עֵינַיִם שֶׁאֵינָן חַיּוֹת עוֹד,
וְקָרָה, כַּמַּבָּט שֶׁל עֵינֶיךָ הַחַיּוֹת.
בַּסַּכִּין אֶת לִבִּי פָּתַחְתִּי
וּבְשֶׁקֶט אָמַרְתִּי: שְׁתֵה -
שְׂפָתֶיךָ נִצְמְדוּ אֶל לִבִּי הַפָּצוּעַ,
וְשָׁתִיתָ וְשָׁתִיתָ...
וְעֵינֶיךָ הִתְלַהֲטוּ לְפֶתַע
וּמִלִּים מֻפְלָאוֹת הִתְפָּרְצוּ
מִפִּיךָ הַחַם הַצָּמֵא.
מתעורר בי רצון לראות
עוֹד לֹא רָאִיתִי אוֹתְךָ
בִּשְׁנָתְךָ,
מִתְעוֹרֵר בִּי רָצוֹן לִרְאוֹת
אֵיךְ אַתָּה יָשֵׁן,
כְּשֶׁאַתָּה מְאַבֵּד אֶת הַשִּׁלְטוֹן
עָלֶיךָ, עָלַי.
מִתְעוֹרֵר בִּי רָצוֹן לִרְאוֹת אוֹתְךָ
חֲסַר־אוֹנִים, חַלָּשׁ, אִלֵּם,
מִתְעוֹרֵר בִּי רָצוֹן לִרְאוֹת אוֹתְךָ בְּעֵינַיִם
עֲצוּמוֹת, נְטוּל־נְשִׁימָה,
מִתְעוֹרֵר בִּי רָצוֹן לִרְאוֹת אוֹתְךָ
מֵת.