ספר הביכורים של עמנואל יצחק לוי, המלווה שני תהליכים מנוגדים בחייו הצעירים: פרידה כואבת מבת זוג וחזרה בתשובה - דהיינו כניסה למערכת יחסים מונוגמית עם אלוהים.
כותב עורך הספר, עודד כרמלי:
לוי משלב בין משיחיות משונה וקיצונית (לא "רליגיוזיות" בסגנון הלעוס והמאוס, משיחיות של ממש) לשירת פופ בניחוח חזי לסקלי; בין רצון מגלומני לפרוע את הסדר הקוסמי להתבטלות מוחלטת נוכח אהובה בשר ודם, התבטלות שמזכירה, לא בנוסח אלא ברוח, משורר מאוהב אחר - יאיר הורביץ. כך או כך (או כך), לוי הוא המשורר הבלתי-צפוי ביותר בשירה העברית המתחדשת, ולקורא אין שום דרך לצפות את השורה הבאה. אבל בין אם השיר מתחיל בתפילה לדיונון, באי גואם או בקווארקים מוזרים (כל אלה שירים מתוך הספר, שיהיה ברור) – ברור שהוא שיר אהבה. עמנואל יצחק לוי יודע לכתוב אך ורק שירי אהבה – והוא כותב אותם מושלם, מפעים, לא שובר לב אלא מרחיבו. השמש שרה למלכיור הוא קובץ ביכורים פרוע ומפתיע, שמנסה להשליט חושך אבל מצליח רק להפיץ אור.
ובמלים של המשורר, עמנואל יצחק לוי, בעמוד הפייסבוק שלו:
על מה השירים בספר?
לא על מרוקו ולא על הקיבוץ (מה לעשות, אולי בספר הבא), אלא על האי טובלו ועל האי קיריטימטי, על דיונונים ותחשים, על מונולוגים של תרנגולים, על הירח טיטאן ועל הפנטזיות המיניות של יחזקאל. 85% שירי אהבה. אלוהים ברא לנו עולם ביזארי ומופלא ומצחיק, וזמני מאוד, וחולף מאוד, וזה לא נורא, זה נהדר, ברוך השם אפשר להשתנות ולעשות תשובה ולהתאהב שוב.
