אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך

אודי שרבני

  • עריכה: ארז שוייצר
  • עיצוב: להב הלוי
תיאור
אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך הוא ספר השירה הראשון של אודי שרבני. קדמו לו ספרי הפרוזה למה אתה לא מחייך (2011), יש לך בשביל מה (2016), וצריך לעשות את זה יותר (2018). שרבני הוא זוכה פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם 2017.  
 
בין עליצות לתוגה, בין תאוות חיים לידיעת המוות, שיריו של אודי שרבני מחפשים איזו אמת, נקודת אחיזה. משחקי הלשון שבהם, החתירה לניסוח מחדש של המובן מאליו ושל החומק מהכרה, הקריצה לתקשורת ההמונים ובה בעת לחשיבה מטאפיזית מעמיקה, נדמים לעתים כניסיון לגבור על מורא המציאות, אך לעתים - כהיקסמות פשוטה ממנה.
 
הרי הנצח מושג כאן ועכשיו, במראה נערה הרוכבת בשדרה על אופניה, בזמן המעגלי של האופנה המתחלפת. ומסביב גם רוחשות הפוליטיקה, הכלכלה, הזימה, שפע של הזדמנויות לאשליה. על כן, כל הנדמה נכסף ובעל ערך, ובכלל זה מעשה הכתיבה עצמו, מוטל בספק, אבל כל ספק מוביל למסקנה ולפיה האהבה, האפשרות לדבוק בה בלב שלם, היא אולי האמת הראויה היחידה.
 
 
מתוך הספר
בֵּין הָעֲלִיצוּת הָרִאשׁוֹנָה לְתוּגַת הַכּוֹס הָאַחֲרוֹנָה -
יֵשׁ וְהָאָדָם מְחַכֶּה לַגִּיל שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ יַתְאִים לוֹ
(יֵשׁ שֶׁלֹּא מַגִּיעִים לְכָךְ בְּחַיֵּיהֶם).
אֵיפֹה זֶה סֵתֶר לִבֵּךְ?
 
אֲהָבוֹת תּוֹתָבוֹת הָיוּ בְּחַיַּי; נִצְחוֹנוֹת נְדִירִים
עֲצוּבִים מִכִּשְׁלוֹנוֹת חוֹזְרִים.
אֶת כָּל הַטָּעֻיּוֹת אֲנִי מַכְנִיס לַדְּמֻיּוֹת שֶׁלִּי
וְלוֹמֵד מֵהֶן, וְיוֹדֵעַ אֵיךְ קוֹרְאִים לַמִּלְחָמָה הַבָּאָה.
 
אֵיפֹה זֶה סֵתֶר לִבֵּךְ?
 
***
 
יָבוֹא יוֹם וְתִשְׁרְקוּ לִי בּוּז,
תָּבוֹאוּ אֵלַי וְתַגִּידוּ -
אוּדִי שָׁרַבָּנִי
אָהַבְתִּי יוֹתֵר אֶת הַחֹמֶר הַמֻּקְדָּם שֶׁלְּךָ. וְכָל זֶה.
וַאֲנִי לֹא אָגִיב,
אֲנִי אֲחַיֵּךְ
(וְכָל זֶה).

אֲנָשִׁים יַאֲשִׁימוּ אוֹתִי בְּמַשֶּׁהוּ
רַק כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ בַּעֲלֵי דֵּעָה.
זֶה יִהְיֶה כְּאִלּוּ בָּגַדְתִּי בְּאֵיזוֹ מְדִינָה,
כְּאִלּוּ הַחֶבֶל מְחַכֶּה
רַק לִי,
כְּאִלּוּ הָאֲבָנִים לִסְקִילָה נִבְחֲרוּ מִמֵּיטַב מִדְרְכוֹת הָעִיר,
וַאֲסֻפַּת אֶצְבָּעוֹת, מֵהַסּוּג הַמַּאֲשִׁים,
נִבְחֲרָה בִּגְמַר אֶס־אֶמ־אֵסִי.
מָה אַתֶּם יוֹדְעִים.

וְזֹאת,
כָּל זֹאת,
רַק כְּדֵי לְהַגִּיד לִי שֶׁהִתְמַסְחַרְתִּי,
שֶׁפַּעַם הָיִיתִי יוֹתֵר טוֹב,
שֶׁהַחֹמֶר הַמֻּקְדָּם שֶׁלִּי הָיָה יוֹתֵר טוֹב
וְכָל זֶה.
אֲבָל אָז, אַחֲרֵי
כַּמָּה דַּפִּים וְשָׁנִים,
תָּבוֹאוּ אֵלַי וְתַגִּידוּ -
שְׁמַע, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁכָּתַבְתָּ אֶת
הַשִּׁיר הַזֶּה
בַּתְּקוּפָה שֶׁל הַחֹמֶר הַמֻּקְדָּם שֶׁלְּךָ.