"פעם גר כאן איש, והנוכחות שלו היתה השגרה. עכשיו האיש הזה הוא אורח, יוצא ונכנס מהחיים שלנו. מביא איתו שמחה גדולה וגם לוקח אותה" – ספרה השלישי של אילה דקל, מחברת הרומנים ההיסטוריים רסיסי לילה והביתה הלוך חזור, אמא לשלושה ונשואה לקצין במילואים, מעניק מילים לדינמיקה המורכבת של משפחות רבות, שהמלחמה הבלתי נגמרת בעזה טלטלה את שגרת חייהם, ומנסה ללכוד את רוח הזמן בישראל של אחרי השבעה באוקטובר 2023.
הרומן, שאינו אוטוביוגרפי אבל נשען על חוויותיה של המחברת, כתוב בשני קולות, משתי נקודות מבט, לסירוגין: זו של גיא, שנקרא לשירות מילואים ממושך ומספר על קורותיו בשדות הקרב ובהפוגות בבית, וזו של אשתו רחלי, שממתינה לו בבית עם ילדיה. כל פרק בקולה של רחלי נפתח בציטוט אמיתי של אשת מילואימניק שהתפרסם במקור ברשתות החברתיות.
"כתבתי את הספר תוך כדי צו שמונה וגם בין סבבים", כתבה דקל בפייסבוק. "כתבתי אותו כדי לנסות לתת קול לחוויות הכמעט שקופות של המילואים. לרגעים הסיזיפיים שמאחורי המדים. אלה שנלחשים בשקט, מאחורי הקלעים. לדילוג הכל כך מורכב וקשוח בין הבית לשדה הקרב. לניסיון העיקש לגשר על הבור שנפער בתוך הבית ולהחזיק שגרה של חיים".
"אני מגיע," הקול שלו נשמע צרוד ועייף מהצד השני של הקו. בדיוק שלושה שבועות אחרי שלבש מדים ונעלם הוא מגיע לשתים־עשרה שעות בלבד, ולשנינו ברור שלביקור הקצר הזה יש משמעות אחת: האימונים נגמרו. הכניסה הקרקעית לעזה עומדת להתחיל.
