הילדים שומרים עלינו

"פעם, כשהיו שואלים אותי אם אני רוצה לכתוב למבוגרים, או מתי אכתוב להם, הייתי עונה, 'מה לי ולהם?' והנה זה קרה", כותבת תמי שם־טוב, המוּכרת לנו כמחברת ספרי ילדים ונוער מצוינים, על ספרה הראשון למבוגרים/ות, המשלב ממואר ואוסף סיפורים קצרים בפרסום ראשון.

בסוף שנות התשעים של המאה העשרים, כשהיתה סופרת ילדים בתחילת דרכה, שכרה שם־טוב דירה בבניין הצופה לגן מאיר בתל אביב. את הדירה השכירו לה שתי אחיות, שנולדו, גדלו וגרו באותה קומה: המתרגמת האגדית נילי מירסקי והעורכת המבריקה ימפה בולסלבסקי. השלוש נהפכו למשפחה, והקומה נהפכה לבית. החיים בקומה התרחשו בעיקר בלילות – רוויים באלכוהול וסיגריות, גדושים בדגים מלוחים, גבינות ושוקולד, וסוערים משיחות על סופרים רוסים מתים, אהבות גדולות מהחיים ואכזריותה של הילדות.

בפנינה הספרותית הילדים שומרים עלינו מתבוננת שם־טוב בעצמה ובשתי הנשים שעזרו לעצב את זהותה כסופרת, ותוהה על מקומם של ילדים וילדוֹת – ממשיים ובדיוניים – בחייה. לממואר מצורפים סיפורים קצרים שכתבה בחסות האחיות, בעריכת ימפה בולסלבסקי, ולא פורסמו עד היום.