יָאנֶק מגיע לבית היתומים החדש בלי שום תקווה בלב. בבית המחסה הקודם שברו לו את הרגליים ומאז הוא צולע ולא יכול לעשות את הדבר שהוא הכי טוב בו: לרוץ. חוץ מזה הוא גם כועס - על אחותו שוויתרה עליו, על החונך המתנשא שאחראי עליו עכשיו, ועל השם שדבק בו: גנב בן גנב. מה כבר יכול להשתנות בחיים שלו?
בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק מקבל יאנק תקווה והתחלה חדשה. החברה סביבו, וחשוב ממנה - הוא עצמו, מבינים שהוא לא "רק גנב" אלא הרבה יותר מזה, ושהוא יכול להיות כל דבר שירצה: חבר טוב, אח טוב, אדם שסולח ואפילו להגשים את חלומו להיות עיתונאי חוקר.
הספר זיכה את תמי שם טוב בעיטור אנדרסן, פרס לאה גולדברג, פרס ביאליק ופרס דףדף לספרות ילדים.
עד ששברו לי את הרגליים, אף אחד לא רץ מהר כמוני. כשחלפתי ברחובות העיר בריצה אדירה אנשים נעצרו בפליאה. מה זה היה? שאלו, וכשהבינו שאני רק ילד התמלאו תקווה שיום אחד אשתתף באולימפיאדה ואביא לכולנו ניצחון וכבוד. כן, בגלל זריזות הרגליים יוצאת הדופן שלי ניצחתי בתחרויות, ברחתי מכנופיות או מסתם בריונים, וגם הצלחתי לגנוב. התגאיתי במהירות שלי, אבל לא בגנֵבות. במיוחד שנאתי שאמרו שאני גנב בן גנב, אבל זה היה נכון.
