בספר נוסף בפרויקט המבורך של תרגומי אונורה דה בלזק של הוצאת נהר ספרים, אנו מוזמנים לקרוא - לראשונה בעברית - שני סיפורים סטיריים־עוקצניים משעשעים, שניכרת בהם ראייתו חדת ההבחנה של בלזק לצד חוכמה פילוסופית־פוליטית מפוכחת.
תרגום ראשון לעברית, פרי מלאכתה של אביבה ברק־הומי, שגם הוסיפה הערות.
מתוך מסעו של אריה אפריקני בפריז:
במורד הרי האטלס, מצד המדבר, מולך אריה זקן שניזון מתחבולות עורמה. בנעוריו ערך מסע עד להרי הירח; הוא ידע כיצד לחיות בארץ הבַּרבָּרים, בטוֹמבּוּקטוּ, בהוֹטֶנטוֹטיָה, בקרב רפובליקות של פילים, נמרים, בּוּשׁמֵנים וטְרוֹגלוֹדיטים. גבה מהם מיסים ולא הִרבה להציק להם; כי רק בימי זקנתו, כיוון ששיניו קהו, גרם לכבשים לזעוק בשעה שטרף אותן. בזכות טוב לב אוניברסלי זה כינוהו קוסמופוליט, או גם ידידם של הכול. בעלותו על כס מלכותו, ביקש להצדיק את חוקת המשפט של האריות באמצעות האקסיומה המופלאה: לקחת, משמע ללמד. והוא נחשב לאחד המונרכים המשכילים ביותר. דבר שלא מנע ממנו לתעב ספרים ואנשי רוח. 'הם מסבכים שבעתיים את מה שכבר מסובך,' אמר.
מתוך מסעו של אנקור פריזאי בחיפוש אחר שיטת הממשל הטובה ביותר:
אנקורי פריז נחשבים זה זמן רב לציפורים האמיצות והחצופות ביותר שיש: הם צרפתים, אלה מגרעותיהם ומעלותיהם במילה אחת; מקנאים בהם, זה ההסבר להשמצות אין־ספור המוטחות בהם. הם חיים בלי לחשוש מיריות רובה, הם עצמאיים, לא חסר להם דבר, והם כנראה המאושרים בבני הכנף. ייתכן כי לציפור אין צורך באושר רב. מחשבה זו, שתפתיע אם יהגה אותה מישהו אחר, טבעית היא לגבי אנקור הניזון מפילוסופיה גבוהה ומגרגרים זעירים; כי אני תושב ברחוב רִיבוֹלי, מעופף מעל מרזבו של סופר נודע שם, עובר מגגו שלו אל חלונות הטְוִוילְרִי, ומשווה את הדאגות המעיקות על הארמון לוורדים בני האלמוות הפורחים במעונו הפשוט של מגֵן הפרולטרים, אנקורים אנושיים אלה, ציפורי השיר הללו, המעמידים דורות על גבי דורות שלא נותר מהם מאום.
