מפגשי אהבה חטופים בחדר מלון מרופט ליד הנמל או בקיטון אחורי של חנות סדקית, תחושת אשמה מתמדת שאך מלבה את היצר ומסעירה את החושים, עלמים לוונטיניים דקי גזרה, דוברי יוונית, ערבית, איטלקית או צרפתית, הצועדים ברחובות עירם הקוסמופוליטית ומחפשים אהבה, ועולם יווני-הלני שלם, היסטורי ומיתי, של נפשות חדורות תשוקה - אלה הן אבני הבניין שמהן עשויה שירת הארוֹס הגדולה של קונסטנדינוס קוואפיס.
קוואפיס (1933-1863), בן המיעוט דובר היוונית באלכסנדריה, היה אלמוני כמעט לגמרי בחייו, אך כיום הוא נחשב בעיני רבים לגדול משוררי היוונית המודרנית. יצירתו נחלקת כמעט שווה בשווה בין שירים היסטוריים ופילוסופיים, ברוח המסורת ההלניסטית המהוללת, ובין שירת חשק, יוונית ברוחה לא פחות, שעמוד התווך שלה הוא רגע ההיזכרות: באמצעות כוח הזיכרון בורא קוואפיס מחדש את רגעי נעוריו, מזקק אותם מכל סממני הקיום הארעי והופך אותם לשירה ארוטית אדירה - במובנו המקורי והנשגב של המושג "ארוטי".
זְכוֹר, גוף
זְכֹר, גּוּף, לֹא רַק כַּמָּה נֶאֱהַבְתָּ,
לֹא רַק אֶת הַמִּטּוֹת שֶׁבָּהֶן שָׁכַבְתָּ,
אֶלָּא גַּם אֶת הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁהִבְלִיחוּ בְּגָלוּי
בָּעֵינַיִם שֶׁהִבִּיטוּ בְּךָ,
בַּקּוֹלוֹת שֶׁרָעֲדוּ בִּשְׁבִילְךָ –
וְרַק מִכְשׁוֹל מִקְרִי סִכְּלָן.
עַכְשָׁו, כְּשֶׁכָּל זֶה הוּא נַחֲלַת הֶעָבָר,
נִדְמֶה כִּמְעַט שֶׁגַּם אַתָּה הִתְמַסַּרְתָּ
לַתְּשׁוּקוֹת הָאֵלֶּה, זְכֹר אֵיךְ הֵן הִבְלִיחוּ
בָּעֵינַיִם שֶׁהִבִּיטוּ בְּךָ,
אֵיךְ הִרְעִידוּ קוֹלוֹת בִּשְׁבִילְךָ, זְכֹר, גּוּף.
1918
