"היא אמרה שהסתכלה אל מוצא הנהרות, שאין אלמוות אחר. בדרך חזרה הידהדו במוחי משום מה המילים, התהום ﬠמוסת הכוכבים של ישות אחרת. ﬠבר זמן ﬠד שתפסתי שמכשיר הניווט הציﬠ מסלול שונה מזה שבו הגﬠתי. הנתיב התפתל בין גושי ﬠצים, חצה גשרונים ונחלים, שום נוף ﬠירוני לרפואה, במרחק אולי יכולתי לאתר קווי מתאר של אסמים ומכלאות בקר.
עוד מספרי שמעון אדף במגדלור
עוד בנעוריו, כשהיה חוזר מבית הספר או מאימון, קנה את ההרגל לפתוח את הסירים שעמדו על הכיריים. מן האוכל שיוליה בישלה היתמר ריח שהסתיר דבר-מה. במקום להירפות היה נדרך לתפוס את הכוונה החבויה בתוך מעשיה, העוקץ בתחתית כל מחווה.
