ארבע ממסותיו של הנרי דוד ת'ורו (1862-1817), אשר מכתיבתו על היחסים בין המדינה לבין האזרח אפשר לגזור מחשבה אנרכיסטית-רדיקלית, מחד גיסא, וליברליזם-חירותני, מאידך גיסא. את המסות מקדים מבוא על מחשבתו של ת'ורו מאת העורך המדעי של הספר, פרופ' אייל נווה מאוניברסיטת תל אביב.
אי-ציות אזרחי (1849) היא המסה המפורסמת ביותר של ת'ורו, בשל קריאתו לפרוץ את גבולות ההתנגדות המקובלים בדמוקרטיה מבלי לאמץ פעולות אלימות נגד השיטה. לדעת ת'ורו, אי-ציות אזרחי הוא הכרח בל יגונה ואופציה ציבורית לגיטימית וראויה הנגזרת מתוך מחויבות לדמוקרטיה מהותית בעלת ממד ערכי.
זהו ניסיון ראשון מצד אזרח אמריקאי להרחיב את ממד ההתנגדות למשטר, ומבחינה זו מדובר בניסיון מכונן שחוגי אופוזיציה והתנגדות רדיקלים התבססו עליו במהלך השנים הבאות. מרתין לותר קינג, שראה במרי אזרחי ובהתנגדות בלתי אלימה דרך מרכזית במאבק השחורים לשוויון זכויות, הזכיר בנאומיו הרבים את החוב הגדול שהוא חב לתורו, אשר פיתח את עקרון אי-הציות האזרחי כבר במאה ה-19. חוגים אנרכיסטים, פציפיסטים, מתנגדי ההתערבות בוייטנאם, מנהיגי תנועות המחאה ותרבות הנגד בשנות השישים של המאה העשרים וגם מתנגדי הגלובליזציה בימינו מתייחסים לתובנות שהעלה ת'ורו במסה זו בזכות אי-הציות האזרחי.
עוד בקובץ: המסות עבדות במסצ'וסטס, כתב הגנה על קפטן ג'ון בראון וחיים בלי עיקרון.
מתוך המסה: אי-ציות אזרחי (1849):
בכל לבי אני מסכים למוטו: 'הטוב בממשלים הוא זה הממעיט למשול', והייתי רוצה לראות שנוהגים לפיו באופן מהיר ושיטתי יותר. כשהוא מתגשם, הוא מגיע בסופו של דבר לשלב, שגם בו אני מאמין: 'הטוב בממשלים הוא זה שאינו מושל כלל'. וכשבני האדם יהיו מוכנים לכך, זה סוג הממשל שיהיה להם.
