ילד, ספרו של עדי עסיס מורכב משלושה חלקים שונים מאוד.
לבו של הספר הוא מחזור השירה הפותח, שעניינו נקודת מבט גברית במאמצי הולדה שאינם עולים יפה. זוהי קינה מאופקת על הגבריות ועל זוגיות שהצלע השלישית בה נעדרת. הילד שאליו פונים השירים הופך במהלך הקריאה לדמות שנוכחותה ההולכת וגוברת מסמנת דווקא את אי-אפשרותה. למעשה הספר יוצר קטגוריה חדשה של אדם: מישהו שאינו מת (שהרי טרם נולד) ואינו חי (מאותה סיבה ממש). ועם זאת, למרות קיומו המוטל בספק, הילד קיים, ולא רק שהוא קיים, אוהבים אותו. אהבה רבה של היעדר מוחלט.
חלקו השני של הספר אף הוא ביטוי של ילד אבל במובן אחר: אלו שירי דמיון מסחררים, שאינם מדברים על ילד שאיננו אלא מדברים את הילדוּת ואת נוכחותה התודעתית בכתיבת שירה.
בחטיבה המסיימת את הספר מוצגים כמה עשרות "סטטוסים" פואטיים מרהיבים שנכתבו במקורם כהודעות פייסבוק. הטון שוב משתנה, אך למען האמת, יחסי האהבה והזוגיות של שירי ילד, שצל ההיעדר מעיב עליהם, מוצגים כאן מזווית אחרת, יומיומית יותר ולפעמים אפילו מאושרת. חטיבת ה"סטטוסים" מאירה באור חדש, ולפעמים הפוך, את הזוגיות העצובה של השירים הראשונים, ופותחת את הספר לקריאה אחרת.
עדי עסיס, יליד 1967, זוכה פרס טבע לשירה 2013.
אֵין לְךָ בָּשָֹר/ יֶלד, אתה דָם// קולֵחַ בין הָרַגְלַים/ של אמא שלךָ/ לאַסלה// אף אחת מִזְריקוֹת/ הַתמיכה שהִזרקתי// לא תָמכָה/ ... / הַמֻמחֶה להַפָּלוֹת חוכך בְּדעתוֹ/ ומִתחכֵּך בַּבֶּטן/ של מזכירתו// הוא יִרשׂם לנו עוד בְּדיקה/ היא – חֶשבונית.
