"חוש המאבק" הוא ספר שיריו השני של מישל וולבק, והראשון הרואה אור בעברית. כך מספר עליו שרון רוטברד, מו"ל הוצאת בבל:
"למרות שהוא מאוד ידוע בגלל הרומנים והפרסונה שלו, עוד כשיצא הרומן הראשון הוא כבר היה קצת ידוע בתור משורר, וגם בעיני וולבק עצמו זה חלק חשוב באישיות הספרותית שלו...זה וולבק צעיר יחסית, של בין שני הרומנים הראשונים, שמתעניין בחיים של בני המעמד הבינוני, שהולכים למשרד, מחפשים בן זוג בפאב ויוצאים לחופשה בקלאב־מד. רוב השירים מחורזים והם מאוד בוטים לפעמים, ולפעמים דווקא רומנטיים מאוד".
מחסום אחרון נגד הליברליזם :
אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין
בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס
שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה
שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ אֱנוֹשִׁית ,
וּמִכָּל מָקוֹם , הַיַּעַד שֶׁהִיא מַצִּיבָה לְעַצְמָהּ
שׁוֹנֶה בַּעֲלִיל.
אָנוּ מְסָרְבִים לָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית בְּשֵׁם אִגְּרוֹתָיו
שֶׁל הָאַפִּיפְיוֹר לֶאוֹ הַשְּׁלֹשָה–עָשָׂר עַל תַּפְקִידָם הַחֶבְרָתִי שֶׁל סִפְרֵי הַבְּשׂוֹרָה
וּבְרוּחַ הַנְּבִיאִים הַקְּדוּמִים שֶׁאָרְרוּ
אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְקָרְאוּ לְחֻרְבָּנָהּ,
וִירוּשָׁלַיִם נָפְלָה , וְקָמָה מֵהֲרִיסוֹתֶיהָ רַק
אַחֲרֵי אַרְבַּעַת אֲלָפִים שָׁנָה.
אֵין מַחֲלֹקֶת וּמְקֻבָּל עַל הַכֹּל שֶׁכָּל מֵיזָם אֱנוֹשִׁי נִמְדָּד
יוֹתֵר וְיוֹתֵר בִּקְרִיטֶרְיוֹנִים כַּלְכָּלִיִּים
טְהוֹרִים,
קְרִיטֶרְיוֹנִים מִסְפָּרִיִּים לַחֲלוּטִין,
שְׁמוּרִים בְּקָבְצֵי מַחְשֵׁב.
זֶה לֹא מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת וְעָלֵינוּ לְהֵאָבֵק לְמַעַן
פִּקּוּחַ עַל הַכּלְַכּלָָה וּלְמַעַן הַכפְָּפָתָהּ לִכלְָלִים
מְסֻיָּמִים שֶׁאָעֵז לִקְרֹא לָהֶם אֶתִיִּים,
וְכַאֲשֶׁר מְפַטְּרִים שְׁלֹשֶת אֲלָפִים אִישׁ וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ
קִשְׁקוּשִׁים עַל הַמְּחִיר הַחֶבְָרתִי שֶׁל הַמַּהֲלָךְ אֲנִי מִתְמַלֵּא
רָצוֹן עַז לַחְנֹק חֲצִי תְּרֵיסָר רוֹאֵי
חֶשְׁבוֹּן,
זהֶ יהְִיהֶ מַהֲלךָ מְציֻןָּ,
הֲסָרַת שֻׁמָּן מוֹעִילָה לְגַמְרֵי,
מַהֲלָךְ שֶׁהוּא בְּעֶצֶם הִיגְיֶנִי.
תְּנוּ אֵמוּן בַּיָּזְמָה הַפְּרָטִית, זֶה מַה שֶּׁהֵם
חוֹזְרִים וְאוֹמְרִים בְּכָל מָקוֹם , הֵם חוֹזְרִים עַל זֶה כְּמוֹ
הַשְּׁעוֹנִים הַמְעוֹרְרִים הַיְשָׁנִים הָאֵלֶּה , שֶׁדַּי בְּתִקְתּוּקָם הַחַדְגּוֹנִי כְּדֵי
לְהַשְׁקִיעַ אוֹתָנוּ בִּנְדוּדֵי שֵׁנָה מַתִּישִׁים
וְסוֹפָנִיִּים,
לְכָךְ יֵשׁ לִי רַק תְּשׁוּבָה אַחַת, וְזֹאת
כְּתוֹצָאָה מִנִּסְיוֹנִי הַמְיָאֵשׁ
והְַחֲזרָָתִי,
וְהִיא שֶׁהַפְּרָט , כְּלוֹמַר הַפְּרָט הָאֱנוֹשִׁי,
הוּא עַל פִּי רֹב חַיָּה קְטַנָּה שֶׁהִיא בָּהּ בָּעֵת אַכְזָרִית
ואְֻמְלָלָה,
וְשֶׁיִּהְיֶה חֲסַר טַעַם לִבְטֹחַ בּוֹ אֶלָּא אִם
יִקָּלַע לְמַצָּב שֶׁבּוֹ יֵהָדֵף, יְתֻחַם וִיתֻחְזַק בְּעֶקְרוֹנוֹת
מַחְמִירִים שֶׁל מוּסָר בִּלְתִּי נִתָּן לְעִרְעוּר,
אֶלָּא שֶׁאֵין זֶה הַמִּקְרֶה.
בְּאִידֵאוֹלוֹגְיָה לִיבֶּרָלִית, כַּמּוּבָן.
