בשנת 2012 זכה אלעד וינגרד במקום השלישי בתחרות "כל ההתחלות" של הוצאת עם עובד, ששמה לה למטרה למצוא קולות חדשים בספרות ולטפח אותם. חלפו מאז אי-אילו שנים, במהלכן פרסם וינגרד ספרי ילדים, והנה עכשיו לפנינו המחסום – רומן הביכורים של וינגרד, הנטוע עמוק במציאות הישראלית המדממת.
יונתן נשלח עם כמה מחבריו לצוות לשמור במחסום צה"ל שנמצא ביציאה מעיר פלסטינית. השנה היא 1994, תהליך השלום בעיצומו והמתיחות במחסום גוברת בגלל ניסיונם של ארגוני טרור לעצור אותו. ראשו של יונתן לא שם, גם לא ליבו. בכל משמרת משתרך לפניו טור ארוך של כלי רכב, וכמו מבעד לכולם נראית חברתו שעזבה אותו - אם רק תסלח לו, אולי עוד יחזיר אותה אליו.
בצל יריבות שמתפתחת בין חיילי המחסום הוא מחליט להיפגש איתה ומתכנן כיצד לעשות זאת, בניגוד גמור לכל פקודות הצבא. האם בנסיבות האלה יוכל להיעזר במישהו, חבר לצוות או אדם אחר? אולי פלסטיני דווקא? ומה יקרה אם כל התוכנית תתגלה?
שתי חיילות וקשישה הזיעו בשתיקה בתחנת האוטובוס לבקעת הירדן. הזקנה, קטנת קומה וקמוטה, שיחקה בשרשרת מוזהבת וארוכה שירדה עד לחזָה, והניעה אותה בקצב קבוע, איטי ומרגיז מצד לצד. החיילות, כמו היו מתואמות ביניהן — ועם הזקנה — לריקוד מוזר, העבירו בעצבנות את כובד משקלן מרגל אל רגל והצמידו את ה־M16 המקוצר שלהן אל מותניהן.
באוויר נמהלו ריחות בושם נשי מעודן ואפטרשייב תוקפני וזיעה קלה ושמן רובים, וגם ניחוח עז של ביצים קשות שהגיע מדוכן הסנדוויצ'ים שבקצה רחבת האספלט.
ארבעתנו שתקנו והבטנו ברחבה המתמלאת בחיילים, בתחנות הפזורות בה ובטורי הרכבים שהזדחלו על הכביש הסואן.
