ספר הפרוזה השלישי של הפסיכואנליטיקאי הנודע והסופר ד״ר תומס ה' אוגדן מפגיש בבגרותם את ג'ורג', בובי וקרול.
איש לא העריץ את ג'ורג' יותר מבובי, אחיו הצעיר. אך האח הבכור, האבהי והמרשים, שהסביר לו על רזי העולם ועודד אותו יותר מאביו ומאימו גם יחד, איבד את דרכו. הפרעה נפשית לא מאובחנת הלכה ושיבשה את תפיסתו ואת חיי השניים, החמירה ואז התפרצה באחת באופן דרמטי. גם קרול נושאת את עברהּ כמשקולת. אביה עזב, ואימה הידרדרה מול עיניה באופן כה גס שהיא נאלצה לעזוב ולשנות את שמה כדי להתחיל מחדש.
כאשר קרול ובובי נפגשים בבגרותם, נפתחים לרווחה פצעים ישנים. הזוג הצעיר והאח הרדוף נדרשים לבחון את כאבם ואת האחריות שלהם, להשלים עם המציאות, ולהיעזר זה בזה כדי לגדול ולמצוא כוח במה שיש.
יום שישי בצהריים, אחרי הלימודים, תחילת מאי, והכול טוב בעולם — תחושה שלעולם לא תחזור בצורתה הטהורה אחרי גיל תשע או עשר. אולי כשתתבגרו תחשבו שאתם מרגישים כך, אבל זה פשוט לא אותו הדבר. בדיוק ביום שכזה צעד בוֹבי רֶנפְרוֹ כשני צעדים מאחורי אחיו הגדול ג'ורג' והתבונן בו בהערצה מהסוג השמור לרוב לכוכבי בייסבול. ג'ורג' הרים אבן, השליך אותה על עץ ורכן ללטף את כפלי הפרווה הרכים בעורפו של כלב השכנים שתמיד המתין להם בצל העץ, מאה מטרים משביל החניה שלהם. משנכנסו הביתה הוביל ג'ורג' לדלת המטבח בירכתי הבית ובחיוך מאיר־כול פתח את הדלת בתנופת ראווה.
